ילד כותב בתוך דלי

כרגיל היה חושך. יום אחד אני אדליק את האור באמצע.

ליטפתי את הגב הגדול שלה בעדינות. לאט לאט התזוזות שלה השתנו ממבוכה וחוסר נוחות להנאה. אני כבר יודע להבחין.

ליטפתי את קצה הישבן והתזוזות שלה חזרו שוב לחוסר נוחות. חזרתי לגב. טיילתי הלוך ושוב על הגבול הזה שמשנה את התגובה הגופנית שלה ואת הבילבול בראש שלה.

התכופפתי פתאום ונישקתי את אחד הפלחים של הישבן שלה. גדול, רחב, רך, נופל הצידה ורועד לאט. סוג חוסר היציבות וחוסר השליטה בגוף, שהיא כל כך נרתעת מהם.

הרגשתי שהיא רוצה להתחמק, לקום, לשאול מה אתה עושה, למה, להירתע.

נישקתי שוב. ליטפתי.

הלואי שיכולתי להמשיך עם הלשון הלאה. שוב הייתי צריך לעצור.