יצא שאני קצת מטפל בתחזוקה של הבניין פה, ובגלל שאני אוהב לעבוד עם הידיים אני עושה חלק מהדברים בעצמי. אז יצא שהייתי צריך לתקן איזו יציקה קטנה בגדר והלכתי בבוקר לטמבוריה לקנות חומרים וגם כמה כלים, כי אני אף פעם לא יכול להתאפק בחנויות של כלי עבודה ושל כלי כתיבה. ולבשתי את הבגדים הכי מרופטים שלי, שכבר יש עליהם כמה כתמים וקרעים, והיתה שם מישהי שבאה לשאול איזו שאלה על צינורות והזרם במקלחת והיא הסתכלה עלי כאילו אני איזה חייזר, מצד אחד חנון אלגנט מצד שני נראה כמו פועל בניין. כשנכנסנו יחד לחנות היא עשתה כזאת תנועה של "אתה קודם" כי אולי נראיתי לה ממהר יותר או מתעסק במשהו רציני יותר, וכשדיברתי שם היא חיכתה בסבלנות עם המבט הסקרן והרעב הזה שלה, שפעם אולי הייתי ממנף אותו למשהו.
זהו, אין פואנטה. אולי הפואנטה היא שתמיד אחרי שאני עובד עם הידיים בנגרות או בנייה או יציקות כאלו, הידיים הופכות אחר כך לרועדות וגסות וקשות כאלו, ואני מתישב לצייר והתנועות כאילו לא יוצאות מספיק עדינות. אני מכור לתחושה הזאת, לרגעים האלה של ההחלפה.
אולי דווקא מישהי פה כבר תסביר לי את הפואנטות שלי סוף סוף.