ילד כותב בתוך דלי

אני בורח לפה לשחרר את מה שאין לו מקום בחיים, ומה שיפה זה שגם פה אני מדבר לעצמי.

היה שבוע לא קל. במובנים רבים לא הייתי בחיים, כלומר הייתי חי, אבל לא בחיים שלי. רק פיזית התקיימתי.

וזה נס שעמדתי בשלושה דדליינים בהצלחה, והארתי פנים ועוד איברים לבת הזוג, והצלחתי לדבר באסרטיביות וחינניות בטלפון.

הרבה ריצה, והרבה אלכוהול. לא יחד, כמובן.

אבל הייתי במקום אחר, במקומות אחרים בעצם.

מחר אעבוד עם הידיים בחצר, בטח אצא עם שריטות וכאבי שרירים. וזיעה, הרבה זיעה.