ילד כותב בתוך דלי

היינו אצל ההורים שלה, והתמודדתי בסבלנות עם כל העצות שאבא שלה תמיד זורק עלי בכל נושא בלי שאני מבקש, הנהנתי בחיוך. ציירתי פרצופים מצחיקים לילדים של אחותה, היה נחמד.

כמעט הצלחתי לשכוח שמשהו חסר.

נזכרתי שפעם נסעתי לטיפול שיניים. בקןשי מצאתי חניה שם וזה עיצבן אותי וכבר חשבתי לוותר ולחזור וזהו. בסוף חניתי. הרופאה היפה הזריקה לי את ההדדמה, וזה כאב. היא אמרה לי "סליחה, אני יודעת שזה כואב שם, מצטערת" ושמה יד רכה וחמה על היד שלי.

אני עדיין עוצם עיניים ומרגיש את היד הזאת.