היא מתכופפת על הברכיים, מחבקת לי את הרגליים. אישה בגילה.
היא מסתכלת למעלה, כמעט דומעת מרוב חרמנות. אני רואה את התחלת הציצים שלה מלמעלה, אבל הצווארון ההדוק לא באמת מאפשר. היא כבר רוצה להוריד את השמלה, אני לא מרשה. לא צריך.
היא נצמדת למפשעה שלי. תריחי, אני אומר לה. תריחי שם את הכוס שלה מהבוקר. השפתיים שלה רועדות, כמעט בכי של קנאה וחרמנות.
תן לי גם, בוא אלי.
אני אומר מה, למרות שהבנתי. כי היא צריכה גם לדעת להגיד את זה.
תשכב איתי.
מה?
תחדור אלי.
מה?
תבעל אותי. תזיין אותי.
אני הולך ופותח את החלון. היא מסתכלת עלי מהברכיים על הרצפה. בואי.
תסגור, היא אומרת.
אני סוגר את המכנסיים והולך לדלת.
לא... היא קמה ונשענת עם הידיים אל החלון, הגב מכופף, מרימה את השמלה. אני קורע את הגרביון ומשחרר ממנו את התחת הלבן, הרחב, הנופל לצדדים.
אני יודע שהיא בוכה כשהיא ממלמלת איזה משהו ביידיש בזמן שאני קושר לה מטפחת על העיניים.
את רוצה לדעת איך זיינתי אותה? אני מלטף את התחת שלה בגסות.
היא מזיזה אותו כמו רקדנית.
תבעל אותי. שמרתי בשבילך. הוא לא בא אלי אתמול, היא מסבירה.
אני חודר אליה חזק, היא מתכופפת יותר, הראש שלה כבר מחוץ לחלון. אמא, היא לוחשת, אמא.
אני כבר יודע מה יבוא עוד מעט.
אני בועל, מזיין, מרגיש עם קצה הזין כבר את הכיווצים של צוואר הרחם, או מה שזה לא יהיה שם שמתגעגע למה שהוא היה פעם או מה שהוא היה יכול להיות.
אני רוצה שהיא תזיע מתחת לכל שכבות הבגדים, וגם מזה שהיא יודעת שהיא ככה עם הראש בחלון, הכוס מחוץ לשמלה, והנפש מחוץ לבני ברק.
אמא... היא משחררת. אמא...
אני נכנס חזק ומכה עם הזין עמוק בתוכה.
אמא... תראי אותי... אמא תראי, אני זונה!
ואני יוצא בבת אחת, והכוס שלה עוד פועם את הריקנות הפתאומית הזאת, ואני גומר על הריצפה.
את לא היא, בך אני לא אזריע.
היא מתכופפת ואני מכוון אותה עדיין עם כיסוי העיניים למטה, אל השלולית, שתלקק.
