אני אומר לה לא צריך עכשיו את המקלחות המביכות פה, תתקלחי כבר בבית.
אני בוהה בדדך בזיעה על הבגדים שלה, על הצוואר שלה, על השומן בידיים, מסביב לעיניים שלה שמקוות שאני לא רואה. ויודעות שכן.
מגיעים אליה הביתה, דירה שכורה קטנה. רהיטים חדשים מאיקאה שמנסים לפצות על זה שהבניין מתפורר. לתת קצת תחושה של טאץ' אישי, של שליטה במציאות, אחרי שבטח היא התפשרה על הדירה הזאת כי היתה לחוצה בזמן אחרי הפרידה מהחבר.
היא עומדת כשאני עושה סיבוב בבית להכיר אותו. מנסה קצת להקדים את המבטים שלי ולסדר כל מיני פינות, לקחת את החזייה הזרוקה על המיטה לפני שאני אבהה בה.
יודעת שכל מקום שאני עובר אני כאילו מסמן בנוכחות שלי. היא מרגישה את זה בלב בגלל אותה חרמנות שגרמה לה להתחיל איתי בחדר הכושר.
בואי למקלחת.
היא יודעת שעכשיו היא צריכה להיות אמיצה. היא מתפשטת לאט. אני עוזר לה מהר. מביט עכשיו מקרוב בזיעה ובגוף המתנשף והנבוך, והעוד יותר רוצה.
למה הכוס שלך מגולח? אני שואל.
לא יודעת, יותר נקי ככה, היא מנסה להסביר.
ככה הוא אמר לך? אני מחייך.
את מרגיש נקייה עכשיו? אני אומר ולוקח את היד שלה, ומתכופף כדי שגם היא בלי להבין למה תתכופף איתי.
אני מתישב על מושב האסלה ומקרב אותה למציצה הכי הגיונית וטבעית בעולם.