ילד כותב בתוך דלי

הקלישאה הזאת שהחיים הם מסע. לא יודע, אני עכשיו במסע.

אולי זאת תקופה כזאת.

זה מסע פיזי שלקחתי על עצמי אחרי תקופה עמוסה מכל הבחינות. יש כאלה שחושבים שנעלמתי כמעט לגמרי.

ולפעמים עוד תוקפים אותי הכאבים הישנים ומזכירים לי שאני עדיין פה.

וגם זכרונות ישנים, תשוקות ישנות, תשוקות חדשות. ושתיקות.

יש בי שני צדדים, הצד היצירתי והזורם והמרגיש, והצד שמחפש את הכללים וההגיון הפנימי.

רק השילוב שלהם יכול לעשות אותי מי שאני מקצועית. יש בעבודה צורך ביצירתיות וזרימת הרגש, אבל כל דבר צריך להיות מוסבר בהגיון שלו, לשרת את המטרה דרך חוקים נכונים.

אבל לפעמים אין הסבר, ואי אפשר לפרוט את התחושה לחוקים.

אישה אחת תפיל אותי אל כל קפל עור שלה, תהמם אותי בכל מילה שלה, ואישה אחרת להיפך. אין הסברים.

הכל קורה כל הזמן.