ילד כותב בתוך דלי

"מה שמצדיק יותר מכל את הבדידות, את הייאוש הגדול ... היא העובדה הפשוטה החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת".

מישהי פעם אמרה לי שתמיד כשקשה לי אני בורח.

זה לא נכון ככה, בניסוח הזה, אבל אני באמת צריך את הבריחה לפעמים. את הנוודות.

מאז שאמרו לי שהמזל שלי אוהב בית, אני לא מאמין באסטרולוגיה.

אני נווד באחוזים הולכים וגדלים. בלי תיק על הגב אני מרגיש עירום, מרגיש שחסר לי משהו. בלי זיעה ואוכל זול ואיזה שירותים מסריחים במקום זר אני לא יכול להתגעגע אל בית.

הייתי בתקופה כזאת של מסע, ועכשיו אין לי לאן, ואין לי מתי, ויש תחושה בעצמות ובשרירים שכבר אי אפשר.