בכיתה ח' הצטרף ילד שאמרו לנו שהוא עלה מצרפת, אבל משום מה לא היה לו מבטא צרפתי, וגם לא מרוקני, אלא רק קללות עסיסיות בחרוזים שהוא למד מאבא שלו וטען שהן בצרפתית ושהמשמעות שלהן היא דברים כגון "אתה מסריח מהפה כמו פרה מהתחת".
כך או כך, שמו של הילד הזכיר שם של זמר מפורסם ומוערך. מבלי להיכנס לפרטים ארמוז רק ששמו הפרטי של הילד הוא לאון ושם המשפחה הוא כשושלת המשרתים בקודש בבית מקדשנו.
בזמננו החופשי השמענו או פיזמנו לו שירים עד שהיה מזעיף את פניו, מכווץ את גבותיו ואומר ללא מבטא אבל בנחרצות מעורבת בספק עצמי: "מה אתם באים לשגע אותי להגיד זה אני זה הוא?"
הנה כי כן, הכל היה יכול להימשך על מי מנוחות, עד שיום אחד בהפסקה יצא שדיברנו - אני, לאון, ועוד מישהו שהיה שכן שלו ואני לא זוכר כבר מי הוא, כי כל תפקידו בחיי היה להיות השכן של לאון באותן דקות בודדות ושם זה הסתיים.
ובאותה שיחה פתאום שאל אותי לאון:
"אתה הזדיינת פעם, זין בכוס?"
נאלצתי להודות שלא. הוא חזר על הביטוי "זין בכוס", ובתגובה חזרתי על תשובתי השלילית.
וכדי להוכיח לי שהוא כן השיג את ההישג הזה, הוא אמר שהחבר השלישי ילחש לי באוזן את הפרטים, ואז הוא ילחש לי, וכך אדע שהמידע אמין וטהור, שהרי הצלבתי מידע משני מקורות שלא שמעו זה מזה מאום מעולם.
והחבר רכן ולחש לי "עם אתי, בקומה מינוס אחת".
ואז לאון בכבודו ובעצמו רכן ולחש לי "עם אתי, בקומה מינוס אחת".
אחרי שנים לא רבות היה לי חבר טוב שגר באותו בניין קומות, ובכל פעם שהייתי בא אליו היה מתנגן לי בראש המשפט האלמותי "עם אתי, בקומה מינוס אחת", ולפעמים גם "זין בכוס".
אחרי עוד שנים מעטות אותו חבר התאבד שם בבניין הזה, אבל זה כבר סיפור אחר.