A wizards tale

אתה אדם מיוחד, היא אומרת לי.

אתה אדם באמת נדיר בנוף העולם הזה.

כל כך מבאס אותי שאני לא יכולה להמשיך, אבל אני כרגע מוצפת ולא יכולה כרגע להשקיע בך.

היא אומרת לי את זה, כשהיא נותנת את אותות הפרידה. היא אומרת את זה והולכת.

כמות הפעמיים ששמעתי שאני אדם מיוחד, שאני עם לב ענק, שאני מדהים. אבל זה תמיד מגיע עם מילות פרידה. 
כמות הפעמיים, שכל הדברים האלה קיימים, אבל לא מספקים.

בשלב מסויים, אתה מתחיל לשאול את עצמך, אולי המשפט הזה, הוא פשוט תירוץ, דרך להתרחק, אבל בצורה שתגרום להן להרגיש טוב.
אחרת איך יכול להיות שכולן, מסתכלות עלי כאדם נדיר, אדם מדהים, אבל אף אחת לא מוכנה להשקיע בי? מוכנה להלחם עלי? רוצה להיות איתי?

להרגיש כמו נרות חנוכה, לראותם בלבד, חיה בשמורת טבע, שנראה יפה מרחוק.
מילים ריקות מאנשים שאם היו לרגע מאמינים במה שהיו אומרים, היו פועלים אחרת...