A wizards tale

איבדתי אמון באנשים, איבדתי את האופטימיות שתמיד הייתה לי.
תמיד קיוויתי שזה שאני מלא אור ושמחה, יגרום לאנשים דומים להתקרב, אנשים שיקחו מהאור ויתנו מהאור שלהם, אנשים שירצו בקרבתי, אנשים שיהיו דומים.
בפועל רוב מי שהתקרב אלי, הם אנשים הפוכים, אנשים מורכבים, אנשים עם היסטוריה לא פשוטה בחייהם.
אני כמי שאני, תמיד נמשכתי לדמויות כאלה, דמויות שצריכות עזרה, שמחפשות את האור בקצה המנהרה, דמות עם ההיסטוריה הלא פשוטה  תמיד נהנתי להיות האביר על הסוס הלבן, תמיד אהבתי לגרום להם לחייך. 
אבל מה קורה, כשכולם מאכזבים אותך?
כשאתה מאבד אמון באנשים, בעולם, בעצמך ומאביר על סוס לבן, אתה הופך לדבר אפור ושבור, שמרגיש בודד, לבד בעולם.
אין מי שילחם עלייך, אין מי שבאמת רוצה בך, בכל ליבו, אנשים שינסו באמת לרפא גם אותך, כי מושלם לעולם לא תוכל תמיד להיות.
אתה או משומש לטובת עצמם או מנודה כי אתה לא מתאים.
מרגיש קרוע בין עולמות, כשאף עולם לא באמת רוצה בך.
האפלה מתפשטת ומתקרבת ומול כל זה, צריך להיות חזק ולא לשקוע. מול כל זה, אולי פשוט כדי, להיות האור של עצמך ולהרחיק את עצמך מהשאר. מאנשים שלא רואים אותך, שלא באמת רוצים אותך.
אנשים מאכזבים, שגרמו לך לאבד אמון ואופטימיות בעולם ומאביר חזק, תומך, עם אור, הפכת לנווד, בודד, שמרגיש משומש וזרוק.