לפני מספר ימים דברתי עם חבר, שהתחיל מערכת יחסים חדשה. הוא התחיל להגיד לי, שעד שהוא לא פגש את א' הוא מעולם לא הרגיש שהוא סדיסט, שהוא אלים, שהוא אוהב את זה. אבל מאז שהוא פגש אותה, מאז שהוא איתה, הוא מרגיש שזה פשוט חלק מדהים במערכת יחסים שלהם. כשהוא מדבר עלייה, העיניים שלו נוצצות, הוא מאוהב, רואים את זה. אבל יותר מזה, הוא גילה עולם חדש ומופלא בעצמו, שהוא לא ידע בכלל שקיים. הוא סיפר שהוא לפעמיים אפילו ממש מרגיש צורך להכאיב לה כשהיא לא לידו, כאילו זה סם חדש וממכר.
עד לפני מספר חודשים, אני בעצמי לא הייתי יודע על מה הוא מדבר. צורך להכאיב, רעב שפשוט שם, משהו שצועק בתוכך ודורש מענה כל הדברים הללו היו זרים לי. אבל לפני מספר חודשים פגשתי משהי שעוררה את הרעב הזה בי. עזרה לי לגלות צדדים בי, שלא ידעתי שאפילו קיימים. לפעמיים אני חושב שהיא גרמה לי להתמכר לסם חדש, משהו ריגשי/רוחני כל כך עמוק, שפשוט קשה להתנתק ממנו.
כשאתה מכאיב, זה זה לא רק להכאיב, יש כל כך הרבה צרכים שנענים בו זמנית. הכאב הוא צורך, צורך לגרום עונג לבת הזוג, לראות את העיניים שלה, הרצון שלה, ההשתוקקות והמורכבות, לרצות עוד כאב, ומצד שני להצליח ולהתמודד איתו. הצורך הזה הוא גם שלך, הוא מביא איתו פורקן, חיבור פנימי ויותר מזה, זה מביא איתו שלווה פנימית ורוגע.
הרעב הזה, עדיין שם, מרים את הראש, משתוקק, מחפש, רוצה משהו שישביע אותו, שיענה על מבוקשו.
אני יודע שכל מערכת יחסים מגלה משהו חדש בעצמך, משהו חדש ומעניין שלא חשבת עליו, שלא ידעת שהיה שם, אבל יוצא לידי ביטוי בגלל משהי, משהי שיצרה צורך לדבר הספציפי הזה וגרמה לו לצאת.
אני שואל את עצמי, אם מעכשיו כל מערכת יחסים בדסמית שתהיה לי, תחייב גם את נדבך הזה כדי שתצליח, שתוכל להביא אותי לסוג של שלווה או שבכלל הקשר הבא, יהיה שונה בתכלית כי הצד הזה ירדם?