מכירים את הפעמיים האלה, שמשהו ממש מגרד לך? משהו שאתה מרגיש ממש צורך לעשות? ממש כמו עקיצ של יתוש, שפשוט מפריעה לך ואתה מת לגעת?
אז אני כבר שנים, למדתי איך להדחיק את הרצון שלי, איך לא לתת לתחושה הזו, העיקצוץ הזה, לטרוף אותי ולהשתלט, איך לדחות את הסיפוקים.
הסיבה העיקרית, זה כדי לממש חלק מהרצונות, אתה צריך משהו שמוכן לקבל את הרצונות שלך, משהו שיכיל את הרצונות שלך ויהיה מוכן לתת לעיקצוץ הזה, לתחושה הזו, מפלט.
אחריי תקופה ארוכה, שכבר לא הייתה משהי כזו, העיקצוץ חזר וכל מה שבא לי, זה למצוא משהי, שנוכל לתת מקום לפורקן של העיקצוצים של שנינו, לתת מקום לצדדים היותר אפלים ומוחבאים.
משהי שתסתכל לתוך האפלה, תהום הנשייה שבי ותגיד, בא לי לצלול לתוכו, בא לי להעטף בו.
אז כרגע ממקום של דיכוי, הדחקה, החבאה, עברתי למקום של חיפוש. חיפוש אחת שאיתה אוכל להיות אני ולהוציא מעצמי, את עצמי. משהי שתראה צדדים שבי, שאני אפילו אני לא ידעתי. משהי שאוכל להכיל לה את האפלה שלה, להכיל את העיקצוץ, הרצון. שנוכל ללמוד ביחד, להתפתח ולגדול.
אז עכשיו אני מחפש, אולי יותר נכון, שולח את בקשתי על המים. מחכה ליום שאולי אוכל לגרד את העיקצוץ ולא ארגיש רע עם זה.