היה לי יומולדת 40 לפני חודש פלוס מינוס
אני לא יודעת אם אני נראית לגילי יותר או פחות או בכלל
מה שבטוח זה שמנטלית נשארתי בערך בגיל 5
רגשית נתקעתי איפה שהוא בן 15 ל 17
והטמפרמנט שלי לא היה מבייש שום טומבוי
כמובן שיש בי את זו שצופה מהצד על הכיתה הטיפולית שכל אלה חלקים ממנה
(מזל שיש את המכשפה לעשות סדר אחריהם.)
נשים בגילי (חלילה לא מזלזלת) מצטרפות לקבוצות מאמאנט שמפוזרות בכל הארץ ואני מסתכלת עליהן בהשתאות.. באמת?! מאמאנט?!?!
בשעות הפנאי שלכן אתן הולכות לקבוצה שהשם שלה נגזר מכך שאתן אמהות?
וחוץ מאמהות מה אתן?!
אני אמא לשלוש בנות אבל מי שמכיר אותנו יודע כמה אני אמא שונה. למען האמת אני חושבת שלא היו מנחשים שאני אמא שלהן ושהן הבנות שלי ולא בגלל שאנחנו לא דומות אלא בגלל המילה ״שלי״. הן של עצמן. אני של עצמי. יחד זה יותר מארג נפלא של חברות ותקשורת נהדרת ואת הפאק הכי גדול שלי - אני מנותקת מהתואר ״אמא״.
(למרות שהן קוראות לי ככה..)
הבאתי אותן לעולם כן. אפשר להגיד שקיבלתי אותן בהשאלה לתחילת דרכן אבל מהרגע שהן עומדות על דעתן הן של עצמן... מה שמונע ממני ללכת למאמאנט
פשוט לא נכנסת לקבוצות שיגדירו אותי כאמא, אני ככ הרבה מעבר לזה
(וחוץ מזה אני אלרגית לכל סוגי הספורט כמו שאתם יודעים זה עושה לי אדמומיות בעור, התנשמויות, הזעה וכו, לא נעים)
😂
קיצור כל החפירה הזאת רק כדי לשאול למי יש סוכריות קופצות???
