כל הכוכבים כולם נפלו.
וברגע אחד הייתי צריכה לבקש את כל משאלות ליבי, בלי היסוס, בבת אחת, שלא אפספס שום דבר.
רגע אחד לפני שהשמיים מחשיכים ומגיע הבוקר.
ביקשתי את עיני הדבש ושפתי הסוכר שלך, את החיוך המהוסס.
ביקשתי את קצה אפך וכיווץ גבותיך כשאתה קורא את השירים שלי,
ביקשתי את השתיקה הזאת שחלפה בינינו כשהיינו קרובים ודיברנו פחדים דרך פעימות לב.
רציתי שתישאר, לפחות עד הבוקר, כל עוד יש בי יופי. שתגע בי ותראה אותי ולא תפחד.
ביקשתי את העורף שלך לפני שאתה מתעורר והחיבוק שלך כשאני כועסת על שטויות.
ביקשתי את עונג השבת שרק אנחנו נדע באמת. את צירוף האותיות המוטעה של שמך שרק אני אקרא בו.
רציתי שתאהב אותי מספיק כדי לסלוח לי על שלקחתי לשמיים את כל המשאלות והגעתי לפני שהספקת להתכונן ושהחדר שלי הפוך ומבולגן.
ביקשתי שתתן לי לנצח גם כשתדע שאין לי סיכוי, אחרי לילה ארוך של כתף אל כתף מול אורות מסך ורוח שטות של שני ילדים שמסרבים להתבגר.
ביקשתי את הדמעות שודאי יעצרו בי כשלא תוכל לתת לי עוד ריקוד אחרון של סוף.
ואת הריח שלך, ביקשתי את הריח שלך. שלא אשכח אותו גם כשיובס על ידי גופו של זה שלא ישתווה לך, אך יתפוס את מקומך כשתיעלם.
כל הכוכבים כולם נפלו,
וכל מה שביקשתי היה אותך במנות קטנות של אנחנו.