הברית החדשה

נניח, שאת חוזרת בערבו של יום עמוס ומלא.

ומוצאת אותי יושב ומהרהר.

אני מביט בך ושותק.

מזהה את שבריר השניה  שבו הבנת

רגע ההחלטה

ההתארגנות הקטנה בראש מבלי שזזת מהמקום

את משאירה את הבגדים במקום שבו עמדת

ונודדת על ידי לכרוע ערומה לרגלי,

לאט לאט את מרכינה ראש על ירכי,

לא משנה מה יהיה כובד המשקל שעל כתפי,

חיוך קטן יפציע

ואני יודע שהיד שאני מעביר בשערך מספרת לך את כל מה שאת צריכה לדעת.

בלי שנאמר ולו גם מילה.