ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הברית החדשה

ממה שרגיל היה לי מספיק
את מה שאפשר לחלום, אני מדמיין כל הזמן
מחפש דרכי אל מה שמעבר לכל דמיון
לפני 4 שנים. 23 באפריל 2020 בשעה 21:50

לא פשוט להבין מה אתה רואה.

הכתיבה והחיצוניות וההתנהגות בהתחלה זה הכל מטעה,

צריך לשמור על דריכות וזהירות, כי לוקח לפרצוף האמיתי זמן להחשף.

ואני תמיד חושב על הנשלטות כאילו הן שתולות בעציצים במשתלה,

אתה מסתכל על העציץ ואחרי קצת זמן אתה אומר זאתי גדלה על שברי  זכוכיות.

אחרת גדלה בזבל, השלישית גדלה בצמר גפן והרביעית במצע מנותק.

אחת אף פעם לא הושקתה, ולאחרת אין שורשים,

זאתי החליפה עציץ ועכשיו היא פורחת. 

והאחרת נפולה מרוב החלפות תכופות של עציצים שהיו צרים מלהכיל.

יש נמצאות בעציץ שחונק את שורשיהן,

ויש כאלו שאם לא יקשרו אותן הן לא יצליחו לטפס...

ואני כמו צ'אונסי גארדינר פשוט אוהב להסתכל.

 

 

ילדה צמאה לדאדי​(נשלטת) - זה הזכיר לי את הצילום של אן גדס - עם התינוקות בכדי עציצים)
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י