הרהורים

כבר שנים שלא מבקר בבתי העלמין. משאיר אותם למשפחות ולטקסים. 

זה הרי בלתי אפשרי להחליט לאיזה בית עלמין ללכת. 

במקום זאת אני יושב במרפסת השקטה מול הנוף ומנסה להיזכר בנקודות המפגש שלהם בחיי. 

חבר לחדר מהפנימיה הצבאית. אח של חבר. מפקד לשעבר. מעלה גם אנשים שמעולם לא הכרתי. את בן דודה של אימי או בעל של חברה טובה. גם אנשים זרים שסיפורם נגע לליבי ונחרט בזיכרון. 

מרים כוסית לזכרם של אבי. דוד. ברוך. אריה. ארז. איתן אורי. שמואל ועוד רבים וטובים אחרים. 

דמעה זולגת ומתערבבת עם הוויסקי שגילו  כגילם בנופלם .