כרעתי על ארבע על השטיח במרכז הסלון. הוא עמד מאחורי, והיה מרוכז בתנועות האגן שלו. אני ניסיתי להתרכז בכל דבר אחר, אך אי אפשר היה להתעלם מהתנע שלו. בזוית העין ראיתי אותן, יושבות לידנו, על הספה, עם כוסות היין המלאות-למחצה. הראשונה הייתה ג'ינג'ית, גבוהה, בג'ינס וחולצת טריקו צמודים למדי. היא ישבה, רגל על רגל, וצפתה בשנינו במבט מעט משועשע. היא אחזה בידה הימנית במצלמת וידאו קטנה, והתמקדה לסירוגין בפניי ובתנועות האגן שלו.
"אני אוהבת לרסן אותו במהלך השבוע. הוא יודע שאם הוא רוצה איזשהו פורקן, זאת ההזדמנות היחידה שלו. אני מוצאת שזה הופך אותו הרבה יותר ... חייתי."
היא רכנה ונשכה בשובבות את תנוך האוזן של האישה השנייה, שהביטה בנו, מרותקת, כבכל סוף שבוע. היא לא אמרה דבר כשהג'ינג'ית שלחה את ידה הימנית במעלה ירכה ואל תוך מעמקי שמלתה.
"את יודעת, הוא יכול גם לשמש אותך אחר כך, אם תרצי," לחשה באוזנה. "הוא נהדר. הוא לא מחזיק המון זמן, אבל תמיד מוכן לעוד סיבוב תוך זמן קצר."
"לא," קולה של האישה השנייה היה שקט, קטן.
"מה שתגידי, קטנטונת. נראה שהם נהנים ביחד. לכי ותמלאי לעצמך את היין. נראה שכמעט ונגמר לך."
יותר מאוחר, כששתיהן נכנסו לחדר השינה ביחד, הוא הניח אותי על שולחן האוכל בכניסה לבית, פישק את רגלי וחזר וחדר אלי. אף פעם לא החלפנו בינינו יותר מדי מלים. לא היה לנו על מה. הייתה לו חיבה מיוחדת למצוא פינות ותנוחות חדשות בכל פעם שנפגשנו; כמעט היה נראה שהוא מסוקרן מעיצוב הפנים שלנו. כשגמר, היה זה תוך כדי נהמה נמוכה, כמעט מתגלגלת, בשעה שידיו אחזו בכוח ברגלי, הצמידו אותי אליו ושיתקו אותי. לא היה בזה צורך. כבר הפסקתי להתנגד מזמן ממילא. חשתי בזרע המטפטף ממני בשעה שהחליק והלך למטבח להכין לעצמו משהו לאכול.
לפני השינה בחדר האורחים בדק שמצלמת המעקב מחוברת כראוי. ידעתי שהן יצפו בנו מחדר השינה הסמוך. אולי הן יחקו אותנו, ואולי סתם יחדירו אצבעות אחת לשניה. הוא בחר סרטון בפורנהאב, משהו בנאלי על זוג לסביות, בזמן שטיפס מאחורי ושב ושיקע את עצמו בי. הוא גמר לפני הסרטון, התכרבל והלך לישון. ידעתי לא לצפות לשינת לילה רצופה. תמיד היה מעיר אותי בשתיים או שלוש, כשהיה חוזר מהשירותים, מוכן לסיבוב נוסף. היינו לרוב שכובים על הצד, אני בעיניים עצומות למחצה והוא ברצף תנועות החלטיות שהביאו אותו לפורקן תוך זמן קצר, שמילא אותי בחמימות.
בבוקר, כששתי הנשים נכנסו לחדר, הוא היה שעון לאחור במיטה במכנסיים מופשלים, ואני ישוב מעליו, בעירום. הוא נע בתוכי בעצלתיים, וידיו, שאחזו במותניי, דאגו להעלות ולהוריד אותי בתנועות איטיות ומבוקרות. הפעם היה ניכר שהוא לא ממהר. האישה השנייה תמיד התעקשה לצפות בנו בבוקר, מוקדם. הג'ינג'ית עמדה לידה, והסטרפאון שחובר למותניה התדלדל בין רגליה בחוסר מעש.
"הוא גמר?" היא שאלה בקולה הקטן.
"פעמיים," אמר הגבר שבתוכי. "אתמול, לפני שהלכתי לישון, ובאמצע הלילה, כששכבנו על הצד."
"והמצלמה?" שאלה והפנתה את ראשה.
"עדיין רצה."
האישה הקטנה הסתכלה בנו בלי לפצות פה. הג'ינג'ית רכנה ואמרה כביכול אל תוך אוזנה, אך בקול די רם כדי שנשמע את דבריה בבירור.
"הוא נולד לזה, החבר שלך. את צריכה להיות גאה."
השנייה הנהנה בעצבנות קלה, אך לא התיקה את מבטה ממני.
"בואי," אמרה הג'ינג'ית, ומשכה אותה בחזרה לחדר השינה. "אני רוצה לראות כמה תצעקי כשתהיי באותה התנוחה שלו."