החדר היה שקט במיוחד. פה ושם נשמעה צעקה מהרחוב, אבל רוב האנשים התכנסו בבתיהם בצהריי יום שישי עצל והיו עסוקים בהכנות לארוחת שישי. התריסים היו פתוחים לרווחה. שכבתי שם, עירום, שרוע על גבי, בעודה מסיימת למשוח את חומר הסיכה על הסטרפאון שהתנדנד בין רגליה. היא הייתה לבושה בשמלה קיצית שהתאימה ליום השרבי ששרר בחוץ. כשסיימה, סימנה לי להתקרב לקצה המיטה ולהניף את רגלי באוויר, ובידה השניה הרימה את מצלמת הוידאו הקטנה וכיוונה אותי אלי.
"למה כל כך חשוב לך לצלם?" שאלתי.
היא עצרה והתבוננה בי, אך לא הורידה את המצלמה.
"אתה יכול להעריך סרט או ציור טובים," אמרה, לאט. "גם זה סוג של אמנות, ואתה הקנבס שלי. הפנים שלך הולכות לצייר את אחד הציורים היפים ביותר. אתה קודם כל הולך לחשק את הפה שלך ולהתרכז, כשתרגיש את הראש של הזין שלי נצמד אליך. אתה תבלע את הרוק שלך ותתלה בי עיניים כשאלחץ, ואני רוצה להנציח את התחינה הזו - שאזוז לאט, שאהיה עדינה. כשהאיבר יחליק על פני בלוטת הערמונית שלך וישלח זרם בכל גופך הפה שלך יפתח, ואחריו העיניים שלך, כשתבין שזה באמת קורה, ושפתחת את עצמך והורדת את המגננות שלך, ונתת לאישה לחדור אליך. אני רוצה לצלם את כל מה שיקרה אחר כך: איך עם כל כניסה ויציאה שלי, אקלף ממך עוד שכבה ועוד שכבה. אני רוצה לראות אותך חופשי, ומשוחרר, וגונח. מקבל אותי בתוכך, ומקבל את עצמך ואת מקומך הנחות בהיררכיה הזו שתיווצר בינינו. מוותר על האגו שלך. זה יקרה גם בעתיד, אבל הפעם הראשונה היא היפה ביותר. אני רוצה להנציח את היופי הזה, ואני רוצה שנצפה בזה ביחד בכל פעם שאבעל אותך בפינה אחרת בבית שלי."
היא התקרבה והצמידה את הראש המסוכך אל החור שלי. נורית ההקלטה האדומה והקטנה הבהבה. חישקתי את שפתי.
"אתה מוכן?" היא חייכה.
