האיבר השחור החליק לתוכי אט אט, ללא תנועות פתאומיות, בנחישות ובידיעה שבמוקדם או במאוחר ינעצו כל חמש-עשרה הסנטימטרים שלו בתוכי. כשהייתה לגמרי בתוכי נעצרה ונתנה לי זמן להסתגל לעצם הזר שהחדירה אלי. לאחר כחצי דקה התחילה לנוע, כהרגלה, פנימה והחוצה, באיטיות חסרת פשרות.
עצמתי את עיני וניסיתי לדמיין את תנועות האגן שלה. חשתי בחזה שלך נמעך אל גבי חשוף מבעד לחזייה.
"אל תעצום עיניים," היא אמרה בקול נוקשה.
פקחתי אותן. לא יכולתי שלא להסתכל על שירה, שישבה על הכיסא מולי וצפתה במתרחש בסקרנות גלויה.
"זה פחות טוב אם אתה עוצם עיניים. אתה יכול לשכוח את מקומך," היא לחשה לי. היא אחזה בראשי בעדינות ודאגה להפנות אותו ישירות אל שירה. היא רק חייכה. חשתי באדמומיות שמתפשטת בפניי.
לא אמרתי דבר. התחושה של הדילדו, מחליק לפנים ולאחור על בלוטת הערמונית שלי, הוציאה אותי משיווי משקל. ניסיתי להסדיר את נשימותי. שעה ארוכה לא נשמע כל רחש בחדר פרט לצליל שיצרו ירכיה כשפגעו בישבני, והנאקות שהשמעתי לסירוגין. חשתי באיברי הזקור, מתנדנד לפנים ולאחור בקצב. ידעתי שאסור לי לגעת בעצמי. לא ידעתי כמה זמן הייתי שרוע כך, אך בשלב מסוים היא האטה ואז עצרה לחלוטין. רציתי שתמשיך. רציתי לגמור, אך לא העזתי לבקש זאת.
"היית ילד טוב. אתה יכול לקום," היא התנשפה.
נעמדתי אט אט, מנסה להסדיר את הנשימה הכבדה שלי. שלחתי את ידי אל המכנסיים והתחתונים שלי שהיו שרועים על הכיסא לידי, אך היא הפטירה, "אין צורך. אני מעדיפה שתשאר ככה." לא התווכחתי איתה. "שירה ואני צריכות ללכת ולהכין מטלות לקורס, אבל אולי היא תרצה להשתמש בך אחר כך."
