פנימה החוצה פנימה

אתם חושבים שזוג במערכת יחסים ונילית יכול להגיע לאותן עוצמות רגש כמו זוג במערכת יחסים בדס"מית?

אני לא בטוח...

כשאנחנו באמצע סשן, והיא מתפרקת ובוכה, ונופלת לזרועותיי. בצורה הבסיסית ביותר, מחפשת רק חום ואהבה, מקלט. החיבור שמתרחש באותו רגע הוא משהו כמו עילאי.

משום מה, כשאני מדבר עם זוגות אחרים, אני לא מוצא בעיניהם את מה שאני רואה בשלנו.

אני אשמח לשמוע תגובות בעניין.

קשה לי עכשיו.

כשהתחלנו, אמרתי לה שניהיה שקופים. כנים. בלי אף חומה.

אתמול גיליתי, די בהפתעה, שהצלחנו.

תפס אותי בהפתעה האמתי, לא הייתי מוכן.

ועכשיו אני מרגיש הכל, כל משב רוח וכל לחישה. לא בטוח שאני יודע איך לאכול את זה.

אני כבר יומיים עייף.


נ.ב. - אם תהיתם, היא עדיין לידי רק קצת מתחת.

נהנתי משיחת טלפון. פשוט ככה.

כן, אני יודע שזה נשמע בנאלי משהו, אבל אצלי זה ממש לא.

בשבועיים האחרונים השליטה לאט לאט מחליפה את הדם בתור הנוזל העיקרי שזורם בעורקיי.
זה מרגש.

ביום שישי היא בכתה באמצע. אני די בטוח שהדמעה שנזלה מזווית עיניה הייתה מוזהבת. די בטוח.

זאת חולשה או חוזקה?

באמת שאני לא בטוח....


תגובות יתקבלו בברכה.

אני חושב שכבר כמה וכמה נשים שמעו ממני את המשפט שבכותרת בתשובה לשאלת מליון ההצלפות - "מה אתה מחפש?".

אני חושב/מקווה/מאמין/יודע שמצאתי.

את זאת שתשב לידי אבל קצת מתחת.

היה סופ"ש נפלא. מיוחד.

הרגשתי. הרגשנו.

מה יהיה?

אלוהים גדול... :)

חזרתי.

אני יודע, לא באמת שמתם לב שהלכתי. זה לא משנה את זה שחזרתי.

חזרתי להרגיש. לטוב ולרע, בשבוע האחרון חזרתי להרגיש ובעוצמות שרק הולכות ומתגברות.

קרוב לשנתיים לא הרגשתי ככה.

שמחה מהולה בפחד.

חזרתי.......

חזרתי עכשיו הבייתה.
עצרתי מול החניה ואז התמונות עלו.

*פלאשבק*

הזמן : לפני שנתיים
המקום : בבית

הכלבה שוב ברחה מהחצר, וכמובן שהיא ישר באה אליי להתגאות בהישג הנכבד.

"יופי, ברחת שוב. בו - הו. עכשיו תחזרי."

פתאום ! כלב ממול. מבט ואז ריצה.

המבט היה כל כך ממוקד שהאוטו שבדיוק עבר לא עניין אותה, אפילו לא במעט.

זה היה לפני שנתיים אבל אני לעולם לא אשכח את התמונות הללו. אותה מסתבכת בתוך הגלגלים, ואז מתחילה לרוץ על המדרכה ביללות. אוי היללות.

אחרי שניה של קיפאון רצתי אליה. הייתי המום שהיא עוד בחיים, היא לא התכוונה לוותר בקלות.

בהיסטריה הסענו אותה לוטרינר. מבחוץ היא עדיין נראתה כמו מלאך, כנראה שמבפנים השעון התחיל לתקתק.

בערב, כשבאנו לקחת אותה הבייתה (הייתה אמורה להיות כבר בריאה, הכלבה) היא קמה לקראתנו ואז היא נפלה. וזהו, יותר לא קמה.

איך בכיתי....

הפוסט הזה יוצא מנקודת הנחה (מוטעת ?!) שיש גם נשים שקוראות את הבלוג שלי, כי אחיותיי, היום אתן נקראות לדגל.

ובכן, זה הולך ככה -

איך אני יכול לדעת אם מישהי שנמצאת בקשרי ידידות איתי מעוניינת ביותר?

מצד אחד היא יוזמת המון אינטרקציה. טלפונים, פגישות וכו'.

מצד שני, היא מסוג הבנות שיש להן יותר ידידים מחברות.

ואני מתלבט. כן הייתי רוצה איתה "משהו", אבל מצד שני אני מפחד להפסיד את הידידות בינינו (שהיא, דרך אגב, לא משהו ארוך שנים... אנחנו בקשר קצת פחות משנה).

נשות ה"כלוב" היקרות - אנא מסרו לידי את ספר הקודים המלא שלכן, למען עתיד טוב יותר...

בברכת שבוע טוב,
נוגע.

חבר'ה, ממש יעזור אם נוכל לצרף למפלגה (מה איזו מפלגה ?! תסתכלו למטה !) מישהו מהזקנים.

אתם יודעים, כמו שיש דתייה ב"מרצ".

אפילו כבר הכנתי משפט :

"אני לא יכול לאכול דברים קשים - אבל אני אדאג לשוויון זכויות לצעירים בכלוב"


יש מתנדבים?

נכון, התעוררתי מאוחר. שבוע לפני הבחירות זה לא הזמן האידאלי להתחיל את הקמפיין.
אבל, עדיף מאוחר....

חבריי הצעירים, ב-28 למרץ אנחנו נרים קול זעקה (מי שלא התחלף לו עדיין הקול, פטור) שישמע בכל רחבי הארץ.

לא עוד (!) "אתה צעיר מידי בשבילי.סורי."

לא עוד (!) "כשתגדל תבין..."

כי גיל זאת לא נכות !

חברים, ה-28 למרץ הוא יום העצמאות שלנו !!!

הצבע צ' לצעיר - כי שנות ה-80 היו אחלה עשור להיוולד בו.....