פנימה החוצה פנימה

בימים אלו אני עומד בפני החלטה יחסית חשובה (למרות שאצלי גם מה לאכול לצהריים זה נחשב החלטה חשובה, אז אולי אני צריך לומר - החלטה יותר חשובה מהרגיל...).


עוד חודש מתחלף מי שמתפקד בתור המפקד שלי (מי שלא יודע, אני בצבא קבע) וצריך לבחור מחליף.
זה תפקיד עם המוןןןן אחריות ושעות העבודה והלחץ בהתאם.
מעירים אותך באמצע הלילה, עובד ימים כלילות וכו' וכו'.

מצד אחד, זה אומר לחוות תפקיד שבאזרחות שווה לבוא נאמר מנהל פרויקט בינוני בחברת היי טק. תפקיד שבאזרחות עושים אותנו אנשים בני 30+.
המון נסיון. המון למידה.

מצד שני זה אומר לוותר על החיים שלי (כן כן, על המעט שנשאר) לשנה הקרובה.
זה אומר לא לישון טוב בערך בחצי מהלילות.
ולאכול הרבה חרא ומכולם. גם מלמעלה וגם מלמטה.

ובוא לא נשכח שאנחנו בצבא - בראשון לחודש המשכורת היא אותו דבר.

אין לי מושג מה להחליט.

ילדים, האם תוכלו לעזור לנוגע למצוא את ההחלטה הנכונה ולצבוע אותה בצבעים זוהרים?

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס.

אתמול בלילה חלמתי שאני ופלונית כלשהי מתחבקים.
סתם, לא משהו רציני.

שמתי לה יד כל הכתף והיא בתגובה התרכבלה בתוכי.

ואז פחות או יותר נגמר.

קמתי עם זיקפה.

פעם נוספת מערכת הסטטיסטיקה של ה"כלוב" השתגעה ורשמה לי 48 צפיות היום על לא בכדי.

טוב נו, שיהיה....


לאחרונה מאוד חסר לי המגע. ולא, במגע אני לא מתכוון ללהביא פליקים בטוסיק, אלא פשוט מגע.
לשים יד על הכתף של מישהי, ללטף את הפנים, חיבוק. חסר לי החום של המגע.
אני מוצא את עצמי מסתכל על ידידות וחושב "וואי, איזה כיף יהיה לשים לה עכשיו יד על המותניים ו..... וזהו? כן, וזהו".

ממש נהייתי הומו, אה?

ובכן,

כבר איזה חודש לא כתבתי כלום לבלוג, פתאום אני רואה היום 40 (!!) מאדר (!!) פאקינג (!!) כניסות ! ! ! ! ! ! !
שתבינו את ההתלהבות, כשכן הייתי כותב לא הייתי מקבל כזאת כמות של תגובות.

ריפרפתי בעוד כמה בלוגים וראיתי שעוד אנשים קיבלו כמויות לא הגיוניות של בלוגים.

האם בתקלה עסקינן או שהתחלתי לעניין מישהו בגאד דאם הול הזה?

אין לי מה לכתוב לבלוג.
פשוט אין.

אז זין על הבלוג

מחר זה יקרה.

השולטת מספר אחת בשנים האחרונות. ללא טיפת עוררין.
שולטת ביד רמה, לעיתים אף משפילה.
בטוחה בעצמה.

מולה תתיצב מישהי, שמה נאמר, יכול להיות שזמנה תם.
היא כבר כבדה. לא בטוחה בעצמה.
כל סשן שני היא יותר סופגת מנותנת.

ומחר הן נפגשות. ולא סתם, אלא בשידור ישיר ! !

מכבי חיפה - מכבי ת"א

ירוק עולה!

חשבתי מה לכתוב בבלוג, כדי לבטא את החרא שיושב לי על הלב עכשיו.

אבל אני לי כוח להתפלצן.

סתם רע לי. משעמם לי, מרגיש ריקנות.

שום דבר שגורם לי להתסכל קדימה, אין לי למה לצפות.

סתם, שתדעו.

נכון תמיד אומרים שאנשים שהם "נשלטים" אז אלו אנשים שבחיי היום-יום שלהם הם אנשים בעלי עוצמה ששולטים בכל הנעשה סביבם, ודווקא בגלל זה הם רוצים "לאבד שליטה" בפן הזה של חייהם.

אז, מה שאני שואל זה.... זה עובד גם לכיוון השני?

כלומר, כל האנשים שהם "שולטים" הם כל מיני לוזרים כאלה שבחיי היום-יום אף אחד לא משתין בכיוון שלהם, ובגלל זה הם מרגישים בצורך לתת איזה פליק בטוסיק בשביל להרגיש גבר-גבר?

כלומר, אני אומר, אם זה עובד לכיוון אחד זה צריך גם לעבוד לכיוון השני, לא? (ע"ע מין אנאלי...)

נ.ב. - אולי, רק אולי, הפעם, מכיוון שהעלתי מין חצי שאלה לאוויר אני אזכה גם לאיזו תגובה לפוסט שלי?

יא אללה, איזה חזיר תשומת לב אני...

וואו, כמה חיוכים מלגלגים הטקסט הזה הולך לגרור אחריו.... אפילו יותר מדודו טופז....

בכל מקרה, רציתי לשתף אתכם במחשבה שאני סוחב איתי בערך מאיזור סוף התיכון.

"החיים צריכים להיגמר איפשהו באיזור גיל 18-20 או לחלופין אחרי שהזדיינת מספר מספק של פעמים"

מן הסתם, אם אני כותב לכם את השורות הללו אז לא מימשתי כלום, אבל מידי פעם ככה זה מבזיק לי שוב באחד החלקים של המוח.

כאילו, בשביל מה צריך את השטויות האלה של לעבוד, להרוויח כסף, לנסות להתקדם (להתקדם לאן? למעלה? הצידה?) לנסות להרשים איזה בת אלף זונות בגלל שהיא עושה לך רשרוש בלב.
די, היינו פה קצת, הזדיינו, אהבנו, שמענו מוזיקה טובה, ראינו את מכבי חיפה לוקחת אליפות. מספיק לא?

בערך בקטע הזה אני מגיע לשאלה של "אז למה באמת אנחנו פה?" ואז אני חושב - מה אני, איזה פילוסוף יווני מתרומם שהולך בחלוק רחצה כל החיים. והולך לשחק פיפא או משהו....

יא אללה, תיירי הנרי הזה כזה מלך.....

שיהיה בכיף, אה?