יומנו של חנון

ניסיתי לתמוך, לחזק, להרים ואני מרגיש אשם.

ניסיתי לפגוע, להוריד, להשפיל ואני מרגיש אשם.

רצית כנות מלאה עד הסוף, ביקשת את זה, דרשת את זה.

אז לא חסכתי, לא כיבסתי עם מילים יפות, אמרתי מה שאני חושב.

בשום שלב לא ניסיתי להגן או ללטף אותך, סה״כ רציתי לראות אותך מאושרת, מחייכת, את כל כך מלאה באהבה אז מה זה משנה מה אני חושב??

לא משנה מה ניסיתי לעשות אני מרגיש אשם, על רגשות, על מעשים, על ניסיונות לעודד.

אני לא מבין למה אני מרגיש כל כך אשם.

אולי אני מרגיש אשם כי זה מה שרצית.

חיפשת דרך קלה לצאת ואני נתתי אותה בשמחה.