עומדות בפני שתי אופציות עבור סיטואציה לא קלה.
מצד אחד לאבד מישהי שממש חשובה לי
ומצד שני לסבול, להתפשר ולקוות שישתפר.
בגלל שלושה מילים פשוטות הכול הדרדר, אם לא הייתי אומר אותם עדיין היינו בחוויה אחרת ולא הייתי צריך לבחור.
יש בי צד שרצה לוותר, להגיד למה להילחם למה זה שווה את זה.
ויש בי צד שמזכיר לי כמה היא מיוחדת, חכמה ושנונה.
כמה אני לומד ממנה ומשתפר כבן אדם, הרי השאיפה שלי היא תמיד לצמוח ולהתפתח.
כמה כיף לי לשכב איתה במיטה ולבהות בתקרה ולא להפסיק לחפור עד חמש לפנות בוקר.
אז היא אומנם מביאה איתה אתגרים רבים ואולי אנחנו לא לגמרי מתאימים אבל לי קשה לוותר, אולי זה עקשנות, אולי זה אגו, אולי כי אני פשוט לא רוצה לפספס.
אני לא יודע אם אי פעם נצליח לגשר על הפערים, אני לא יודע אם התחושות של האשמה ייעלמו או אם רגשות אחרים ייבנו ואני אפילו לא יודע אם זה מקרה אבוד...
בסוף אקבל החלטה..אני רק יודע שאני רוצה להיות עוד קצת לידה.