אנחנו לא משפחה שכולה,
לא איבדתי אח או דוד או חבר בקרב, סה"כ יש לי פריווילגיה לדעת שכל היקרים לי שרדו עוד שנה ולא נפגעו בגלל מלחמה שלא נגמרת.
אבל לא כולם כמוני, השכנה למשל איבדה את בנה בתאונה מבצעית. מעולם לא הכרתי אותו כי הוא מת לפני שנולדתי אבל אותה אני מכיר היטב.
השרת בבית הספר שתמיד מחייך איבד את בנו באסון המסוקים, לא הכרתי את בנו אבל אותו כן.
פעם היית לי חניכה שסבא שלה נהרג בפיגוע, אני בספק אם היא הכירה אותו אבל כילדה בכיתה ג היא היית מספיק בוגרת כדי להבין.
אני כל שנה מחדש שומע מהאנשים האלו את הסיפורים שלהם, כל שנה מחדש אני מנסה להבין איך הם מצליחים להמשיך בחיים אחרי אסון כזה, לפעמים אני מבין שאין להם ברירה.
למרות שלא הכרתי אף חלל מערכות ישראל אני מכיר כאלו שכן וכל שנה מחדש זה הורג אותי, כמה סבל וכמה דם נצטרך עוד לשפוך עד שסוף סוף יהיה שלום.
אני מקווה לא להכיר אף אחד שיוגדר כולל מערכות ישראל, אני מקווה שאף אחד לא יכיר עוד חללים חדשים.