לילות לבנים

נתת לי חיים אך לא הכרנו ועמדנו באולם הריק אך המלא.

זיכרונות העבר לחשו את אשמתי הבלתי נסלחת,

והחוטים נקרעו מלאך שומר שלי,

מלאך שדואג תמיד.


שברים ממלאים את החלל הקר שנוצר.

כולנו חומר ביד היוצר,

היוצר הוא אנושי, אנושי מידי

הוא שולט ברוח,

ואנחנו ספינה ששטה לדרום האפל או לצפון הפורח.


לראות יותר מידי ולא להרגיש,

להרגיש ולא לראות,

כי גבר אתה וגבר תישאר,

ובסוף תרגיש ותיקבר.


המים מילאו את הכוס וכעת הם זולגים על הדפנות.

ואין מנוס משיטפון,

איפה נעלמת מלאך שומר שלי?

אך השמיים והכוכבים נשארים שותקים וקרים.