בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני 7 חודשים. 20 באפר׳ 2021, 9:12

נפגשנו בבית קפה, קצת להכיר לפני שעוברים לחלק האומנותי של הערב...

 

אולי הייתי צעיר יותר או חסר ניסיון, אך בדיעבד כבר שיחת הטלפון הראשונה משהו היה צריך להדליק לי נורה. היא זו שדיברה איתי, כמעט ולא הזכירה את בעלה, שזה כבר מוזר בשיחות עם מי שמעוניין במפגש קוקאולד. אך באמת הם היו מהפעמים הראשונות שפגשתי כך עם זוג ולא ראיתי בזה שום דבר מוזר בזמנו.

 

זה היה ערב חמים, היא שתתה קולה בכוס גבוהה ואני קפה. היא הייתה מרשימה, מהנשים שכולם יודעים כשהיא נכנסת לחדר, אלגנטית שמשדרת שהיא יודעת לאן היא הולכת וברור לה שהכל יהיה בדיוק כפי שהיא רוצה.

 

לקרת סוף השיחה הכניסה ידה לתיק, ושלפה את הדבר... זה היה קטן למדי, אוסף של חוטי פלדה ובאמת שלקח לי כמה שניות טובות להבין מה זה. שאלה "אכפת לך?". נחנקתי משלוק הקפה שעמד לי בפה, ללא ספק גם האדמתי קשות ללא יכולת לענות, רק הנהנתי.

בדרך לשירותים הבנתי שיש לי בעיה... חזרתי לשולחן ולקחתי את שאריות קוביות הקרח מכוס הקולה. לאחר כמה דקות חזרתי והתישבתי לצידה, כל כולי התרגשות ועיקצוצים. תחת השולחן שלחה ידה ובדקה, הן היו שתי הדקות הארוכות בחיי.

 

המשך הערב היה מערבולת של גוף פוגש גוף, של ליטופים נשיקות וכאב... לבסוף כשהיא נתנה לי להוריד את הכלובון זה היה מהאורגזמות הטובות שהיו לי בחיי.

xpredatorx - אם זו היית הפעם הראשונה משמע שזו לא הייתה האחרונה
לפני 7 חודשים
ענןקטן​(נשלט) - כמובן שלא...
קשה לחזור לאחור אחרי שחווים דבר שכזה בפעם הראשונה, במיוחד כאשר החוויה הראשונה היתה כלכך טובה.
לפני 7 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י