אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני שנתיים. 6 במרץ 2022 בשעה 13:17

אני חושב שהגיע הזמן להפסיק לכנות אותה "בהתהוות".

כבר בפעם האחרונה שכתבתי עליה היה ברור שאנחנו בכיוון הנכון. לאחרונה היא נהנתה לקחת את התפקיד הקשוח והמתעלל מבלי שיהיה תריגר לפני. 

היום, בזמן שאני עומד על ברכי וראשי תחוב עמוק בין יריכה,  לפתע אני חש משיכה חזקה בשערותי, אני מרים מבט שואל למעלה רק כדי למצוא את פניה סנטימטרים מפני. 

"אתה הולך לגמור לי על הנעלים" שאלה,

ממש לא, עניתי במבט הכי תמים שהצלחתי לגייס.

"תן לי לוודא" אמרה והניחה את נעלה על עברי הזקור ולחצה. בלי שליטה ניתרתי עם דמעות בעיניים, אך היא המשיכה להחזיק בחוזקה בשער ראשי.

"תמשיך" פקדה...

לא זוכר הרבה אחרי זה, לא בטוח עד כמה טוב הצלחתי לענג אותה, ללא ספק יצאתי משם עם זין כואב ומאוד לא מסופק.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י