יומנו של מתלבט

את ליאת הכרתי כשהייתי סטודנט צעיר, היא הייתה בחורה של רעש וצלצולים, ללא רגע אחד של שקט, תמיד פה ושם. בדיעבד אני מבין היום שהיא הייתה סאב מוחלטת ורק חיפשה גבר שידע להכיל ולשלוט באנרגיות שלה, אך בשבילי היא הייתה ידידה ואולי קצת מעבר.

היה לה חבר (שמעולם לא פגשתי) איזה אחד שגר בעיר מרוחקת ומספיק שהיה מתקשר כדי שהיא תרוץ אליו ותחזור לספר לי כמה מדהים היה. איך היה מוריד לה את התחתונים באמצע הרחוב ודופק לה את הפה עד דמעות באיזו פינה. איך היה קושר אותה למיטה למשך לילה וכל פעם מזיין אותה בחור אחר.

ואני? אהבתי להיות שם לאסוף אותה בין זרועותי, לנחם, לחבק ולרדת לה כל פעם שביקשה.

אני מתגעגע אליה...