סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני 10 חודשים. 15 ביוני 2023 בשעה 10:57

מאז שאני וגבי הכרנו ויוצא לנו מדי פעם לחלוק סיגריה ביחד ואז להתחרמן ביחד במשרד שלה, החיים שלי נעשו ללא ספק יותר מעניינים. מאחורי המראה התמים, המעט ילדותי שלה, מסתתרת נפש פרועה וחסרת מעצורים.

 

אתמול, שוב נתקלתי בגבי בפינת העישון בעבודה, הספיק לי מבט מתגנב וחיוך כדי להציע לה סיגריה. כמה שאיפות והיא תפסה בחולצתי ומשכה אותי אחריה, אך באופן מפתיע לא לכיוון משרדה... משכה ואני ככלבלב ממושמע אחריה, הקפנו את פינת הבניין, עברנו מסדרון, לפתע עצרה ושלחה מבטים סביב. חייכה אלי ומשכה אותי לתוך שרותי הנשים, סגרה ונעלה את הדלת מאחוריה.

"תתפשט" פקדה, "על ארבע" ציוות, הרימה את קצות שמלתה (שאלוהים יעזור לי כשגיליתי שהיא ללא תחתונים, כמעט גמרתה רק מעצם הגילוי) והתקרבה קרוב קרוב. נרכנתי קדימה, מוכן לקבל את הדגדגן שלה על פי, אך סטירה מצלצלת ומפתיעה עצרה אותי. "עדיין לא" אמרה בחיוך, ולפני שהספקתי להבין מה קורה, זרם חמים פגע בפני, השתן מילא את פי וזרם במורד גופי.

אין לי הרבה ניסיון עם שתי, אבל שלה היה פשוט טעים, ניסיתי לתפוס כמה שיותר ממנו אל פי ולשתות אותו.

"תנקה אותי" באה הפקודה כשסימה. ואני, ככלבלב ממושמע, ליקקתי, בלעתי ואז ליקקתי עוד כאשר ידיה דחפו את ראשי עמוק יותר ויותר בין רגילה עד שהרגשתי את הריעודות שלה.

הסתובבה, יצאה והשאירה אותי לבדי ורטוב על הרצפה.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י