היא קשרה אותי לשולחן, כי בקשתי.
חסמה את פי, כי יש שכנים ואני נהנה לשחרר צעקה כשכואב לי.
הלבישה אותי בגרביונים, נעלי עקב ושמלה, כי זה משעשע אותה.
התחילה בעדינות, כף ידה על ישבני החשוף. הביאה חגורה ונכנסה לקצב. המשיכה עם השוט בעל שבעת השרוכים שקניתי לה לפני הרבה זמן.
בהתחלה הכאב נתן תחושה של חמימות ודיגדוגים בכל הגוף. הכאב המשיך גורם לי לקפוץ כל פעם שבא. אני מתפתל ומנסה לברוח מהחבלים שמחזיקים אותי, זעקות נפלטות מפי החסום.
אני רוצה שהוא יפסיק, רוצה לברוח, להסתתר אך לא יכול. הכאב בא וממשיך להכות בי, מכה ועוד אחד, הצלפה שורקת כזו שרק הצליל שלה גורמת לי להתכווץ עוד לפני שהיא נוחתת על גופי.
הגוף רוצה לברוח אך לא יכול, כאשר מגיעות הדמעות הנפש היא שבורחת, מנסה למצוא מקום שהוא מעבר לחיים, לכאב, לסבל... עולם קסום נפתח בפני ואני מאושר.
אחרי.
נישקתי את ידה, זו שהצליפה בי. נישקה את רגלה, זו שדרכה עלי. נישקתי בין רגילה היכן שהסבל שלי גרם לה להגיר את נקטר החיים.