סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני שנה. 23 באפריל 2023 בשעה 11:15

אז את גבי, שרק לפני שבוע הכרתי באמת ראיתי היום עומדת באזור המשרדים עם סיגריה וקפה ומגלגלת שיחה עם אחת המזכירות. אני, שמיהרתי למשהו חשוב (באמת חשוב, למרות שכרגע אני לא מצליח לזכור מה זה היה) רק הינההתי בחיוך והתכוונתי לחלוף על פניהן, אך גבי נעמדה בדרכי, זרקה את בדל הסיגריה לרצפה ומעכה אותו בקצה סנדלי העקב שלה ועם חיוך ענק הלכה לכיוון משרדה. לשניה נעמדתי כמו איילה שנתפסה בפנסי מכונית חולפת, לא בטוח מה לעשות אך בעיקר לא בטוח מה המזכירה שעמדה שם, תחשוב עם אלך אחרי גבי...

כמובן שהלכתי אחריה למשרד )מה כבר יכולתי לעשות), נכנסתי ונועלתי את הדלת מאחורי, מסתובב ומוצא את גבי יושבת על השולחן שלובת רגליים עם חיוך חצי מבויש חצי כמו של חתול שניה לפני שקופץ על עכבר תמים.

התקרבתי, אך בהנפת יד עצרה אותי והצביעה לרצפה. עוד לפני שהספקתי לרדת לרצפה, כף רגלה כבל נדחפה לתוך פי. מסתבר שגבי ממש מתחרמנת מליקוק רגליים... ליקקתי ונישקתי והיא גנחה וגנחה. בסוף נתנה לי לגמור לה על כף הרגל, כמובן שליקקתי וניקיתי הכל.

 

בחורה אלוהית, רגליים שגורמות לי לזקפה רק מלהיסתכל עליהן, ובעיקר אחת שבאמת אוהבת לקבל ליקוק רטוב וטוב.

הבאסה היחידה היא שאני מגיע למפעל הזה רק פעמיים בשבוע...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י