בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 6 שנים. 6 בפברואר 2018 בשעה 20:27

את הקסם שאתה

 

לפני 6 שנים. 6 בפברואר 2018 בשעה 16:15

אתמול נסעתי מתל אביב והייתי מוטרדת. לא, הייתי על סף בכי. לא. על מי אני עובדת, הייתי מעבר לסף.אז פספסתי איזה פניה (או שתיים) בוויז ומצאתי את עצמי נוסעת דרך דרום תל אביב בואכה יפו. וזה הזכיר לי את הפעם הזו בניו יורק שפספסתי איזה תחנה באוטובוס ובמקום לרדת בfinancial district הגעתי לצ׳ינה טאון. 

אותה עיר. שתי פניות לא נכונות. תחנת אוטובוס שפוספסה.עולמות אחרים. 

אני. אותה אישה. כנראה שפספסתי כמה פניות. ועכשיו אני קיימת כמו דופלגנגר של עצמי בשני עולמות. המשפט הזה שאמרת לא יוצא לי מהראש, האישה ההיא שאתה מספר עליה, היא אני. יש רגעים שזה פשוט קשה מדי. 

לפני 6 שנים. 6 בפברואר 2018 בשעה 11:33

כשיהיה לי כסף אני אקנה חדר ליד הים ואבוא לשתוק בו. 

יש פה דייגים בשפה אחרת ואיש אחד שהכניס את הסוס הלבן שלו לשחות. אולי הוא אביר של מישהי מהעבר השני של הים. לי אין אביר ואני לא נסיכה. 

המים קרים מדי ואני חולמת שתבוא בלילה ותשב על החוף אני אתפשט ואתן לך לראות אותי ככה ואלך לאט למים לשחות וכשאצא תעטוף אותי במגבת גדולה שנמצאת בתוך החיבוק שלך ונעמוד ככה בשקט. כשאהיה גדולה יהיה לי חדר ליד הים לשתוק בו. 

 

 

 

 

 

אתה יודע, האישה ההיא האחרת, האיומה. היא אני מסיפור אחר. 

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 19:15

על הגבול המטושטש שבין ערות לחלום. בין שיכורה לפקוחה. ביקשתי להתעורר שוב ושוב כדי לגלות שאתה באמת. שאני. באמת. 

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 17:46

הוא בנה לי עולם בין ארבעה קירות. עולם פנטסטי שקיים ללילה ועוד קצת. והוא כמו ג׳יני כזה עם צחוק רועם בעולם שבו משאלות מתגשמות. שבו מותר לי לרצות ולבקש. ולקבל. ולהתחנן בגוף. והוא עשה אותי נסיכה עם עגילים במקום כתר וקישט אותי בתכשיטים. בעדיים. 

עולם שבו אני יכולה לקבל חיבוק. תודה, דוב. שאתה. בואי שנת ה39, ובבקשה תהיי טובה אלי. 

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 11:54

אז איך עושים את זה. ואיפה אם בכלל נמצאת הדלת. איך עוברים בין העולמות. וככל שיותר דוב. זה נהיה מורכב יותר.

ומה קורה כשהחיים האחרים, איזה מהם אחרים, כמו ברז שהושאר פתוח (כמו אני שאני שנשארתי פתוחה) והמים מציפים (ואני מוצפת) וזולגים מבעד לדלת ההיא שסגרתי בשארית הכוחות כמו במרדף ואני נשענת על הדלת ומחזיקה חזק את הידית אבל זה בכל זאת הולם והנה המים האלה מהעולם האחר שזולגים או אולי זו אני שזולגת. מילים שאמרנו אתמול עוד מציפות אותי עכשיו. ואולי זה המילים האלה שלא נאמרו שהולמות בי מעבר לדלת. 

 

 

 

אני בטוחה שברגע הזה שאני הייתי פעורה לחלוטין ומעורטלת והיית בתוכי ונגעתי בך ונגעתי בי וזה הרגיש כאילו לא הרגשתי אותי מעולם שם אפילו שכן. אני בטוחה שאז הייתי יפה. 

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 8:38

אז אתה קוסם 

 

 

מסקנות מהלילה

כאבי לסת

לפני 6 שנים. 5 בפברואר 2018 בשעה 6:34

משהו בי לא תפור עד הסוף

לפני 6 שנים. 4 בפברואר 2018 בשעה 7:19

שוב מותשת שוב גופיה ותחתונים שוב במיטה

רוצה להתפרק ולתת לגוף שלי לנוח 

הגוף הרעב יחכה עוד קצת

עד יבוא דוב להשקות רעבונו ברעבוני. 

לפני 6 שנים. 4 בפברואר 2018 בשעה 4:50

ואולי הלכנו רחוק מדי

וחלמנו מדי

 

 

אישה הולכת לדוב