התיקון

בוקר בבית. ממש ממש נדיר. בא לי שהשכן הסקסי מתחתיי, זה שכבר חודש עושה לי עיניים, יבוא לבקש נגיד.. סוכר? וכשהוא יכנס ואני אסגור את הדלת הוא יצמיד אותי אליה וינשק חזק וישלח ידיים ואני ארגיש את הזין שלו מתעורר ואז ארד למצוץ לו הכי טוב כמו שאני הרי יודעת ואני אשמע איך אני מזדחלת לו אל תוך החלומות. 

ואולי זה יצליח להמיס את הדמעות שתקועות לי בגרון. אני יודעת שזה לא. 

אתה אולי זוכר אם גם פעם, בחיים האחרים שלפני הדם, הייתי מודעת לכח של הגוף שלי עליך. אם גם פעם הייתי יכולה ככה בתנועת אגן זעירה להבעיר אותך. ככה במבט לשלוט בך. זוכר? 

הדם ההוא כבר יבש על דפי הזמן הארור. תראה, עוד מעט 15 שנים. ועדיין כואב. בגוף אני תמיד זוכרת. בגוף, אני מבינה. 

חלבה עם צ׳ילי

האישה הכי יפה בעולם

גם בהיעדרך. געגוע. 

גם בהיעדרך. געגוע. 

מותר לי להגיד אני מפחדת

מותר לי להגיד אני מבוהלת

מותר לי להגיד שכואב נורא 

ומותר

לי

לבכות

וגם כמו החבל שקושר אותי אליך שמלופף סביב ליבי. הלב לצערי נשאר איתי והחבל נמתח ומתהדק לאלפי קילומטרים וימים ושבועות וחודשים. ושניות. ודקות. של מרחק בלתי אפשרי. 

אין לתאר את איך שזה מרגיש

תצליח, נצח. כבוש את העולם. 

והיו רגעים שזה הרגיש כמו אונס. כשכף היד שלך לוחצת לי על קנה הנשימה היד השניה מושכת חזק בשיער והשפתיים שלך מונחות על שלי אני מנסה למלמל לא דרך השינייים החשוקות שלא תצליח לנשק אותי. ואז סטירה ועוד אחת והבנתי את המושג לראות כוכבים וכמה שהוא אמיתי. אמיתי. או כשהפנים שלך היו בתוך הפנים שלי עד כדי כאב ואני מתפתלת תחתיך ומנסה לברוח. לברוח באמת. וכשהתחלתי או שחררת התכרבלתי רחוק ממך והבכי יצא ממני בלי שליטה לרגע. או כשאני נרתעת מהמגע ומייללת כמו חיה כי אני לא בטוחה אם זה עומד להיות ליטוף או הצלפה. 

והיו רגעים נעימים. כשנכנסת לחדר ואני לבקשתך ערומה ושיכורה. ואז הורית לפשק, ואני מולך, מפשקת. ושיכורה רק קצת. והיד שלך על הפטמה שלי כשאני כמו גורה לפני שהתחלת להכאיב. והאצבעות שלך ברפרוף עדין על הדגדגן שלי ופישקתי ורציתי נורא. אבל לא גמרתי. ואחרי שגמרת ושכבת מותש ומנומנם והדבר שהרגיש לי הכי טבעי זה לטמון את השפתיים עמוק בין הרגליים שלך וללקק דקות ארוכות. וכשקראת לי ״צעצוע״. אז רציתי לשאול אם אני צעצוע יפה. 

אתה הראשון שהעז להכאיב לי. וביום שאחרי. שרירים תפוסים וסימנים. אני מעבירה אצבע בעדינות על כל המקומות שהכאבת מדי ולא בטוחה אם אני רוצה עוד מזה. או אם יש בכלל אפשרות אחרת.