התיקון

לעצום עינים. לנשום עמוק. לעזוב ידיים. לשחרר. להתמסר. 

בום. 

סטירת לחי. 

שומע את זה? רעש הלבנים בחומה שנבנית סביבי. הריח? ריח הברזל המותך אל השריון החדש. 

לא עוצמת עינים יותר. לא מכניסה אף אחד. שחור. לבן. 

אין מי שיגיע לקצה קרסוליך. הלומת אכזבה אבל רק מעצמי. וגעגוע. ועכשיו אני אחרת לגמרי.

ראי סדוק. 

הגינה שלי צמחה פרא ויפתה. אולי גם אני. את פני קיבלו חצב-פאלוס סתווי, שחצן ובוהק בלובן, וחמוקיי רימון אדמדמים מפתים וסודיים. היסמין מפיק לי צוף בריח משכר מתחת לחלון במטבח, כמו שהיה כשהיינו מטיילים יחד בלילות. 

הצוף שלי פועם אליך. מופק אליך. מחכה שתשביע את רעבונך בי. 

להשיט את חיי באוויר כאילו היו עפיפון אבל זה מרגיש שאין חוט שקושר. מי מחזיק שם למטה, באין-חוט הזה? איזו מין אני יש שם? כל ארבעה קירות נהיים בית, כל מיטה נהיית אחיזה במציאות. אבל יש רק נוף אחד שהוא מולדת ובכל השאר אני נוכריה. אני נוכריה לאחרים עד כדי כך שלא אכפת להם ממני. כמה זה נוח ורע. נוכריה לעצמי. והנוף הנוכרי נהיה קל לעיכול. להישתל פעמיים ולהילקח. פעם ראשונה במקום בו נולדתי עצמי וילדתי ארבעה, פעם שניה במקום בו ילדתי ונולדתי לעצמי. עצמי שעכשיו נבהלת בראותה מולדת נלקחת, אני נלקחת. איה מולדת. גם לנוף ישן יש רגע של הולדת אבל לנוף חדש יש גם רגע שבו הוא נולד בי והגבול מטשטש והלשון מתערבבת וטעמים מפה ומשם מציפים בי קבס.
15 שנים. שנה ותשעה חודשים. יש אורות רחוקים והם קוראים לי לבוא. אני באה אליך. שתסער בי כמו אש. איש ואישה. שלך נצח.

בקיץ הזה יצא לי לבלות המון בבריכה. הקיץ הזה הרגיש לי שונה מאחרים. הסיבות מובנות רק בחלקן. גם בגלל שלא שהייתי בים. 

אני מסתכלת רק על נשים בבריכה. אומדת במבטי במה הן יפות או חטובות ממני. שוות ממני. זה מעסיק אותי ללא הרף. לזו יש שיער חלק חלק ולזו תלתלים יפים. לאחת רגליים ארוכות ולשניה ישבן מושלם. ובטן חלקה. ועור חלק חלק. או השמים. נשים בכל הגדלים והגוונים. וציצים. הו אלהים ציצים.

וזה לא עוזר כשהראש יודע שהן  צעירות ממני או פחות אמהות ממני או שקרכלשהוא או פשוט עם גנטיקה מוצלחת. באותה נשימה שאני נהנית להסתכל עליהן ועם כמה שפחות בגדים, זה גם מכרסם בי כמו וירוס אלים. 

היום היתה אחת עם ציצים מהסוג המתנדנד הזה, רפוי במידה הנכונה, עם בקיני משולש-מחזיק-בקושי. בחיי שהראש שלי מסתחרר ממראות כאלה.

אבל הכי יפה סביב הבריכה היום היתה אחת בשנות הארבעים-כמעט חמישים. ג׳ינג׳ית יפהפיה (חולשה ידועה לזן), עינים בהירות עם קמטים בכמות ובמקום הנכונים. בטן שטוחה וחלקה אבל לא מדי. מעליה זוג שדיים לא גדולים ויפים. זה היה טיפה מביך אבל לא יכולתי להוריד ממנה את העינים. 

(מה, באמת חשבתם שתהיה פה תמונה שלי בביקיני, סוטים?)

אני כל היום מסתובבת עם כאב עוקץ כזה בבטן תחתונה, מציק. לקראת סוף היום אני מבינה שזה היום הזה באמצע החודש,  והחודש הרחם שלי קורא לזרע שלך. בוא. 

״... בנות אמיתיות סוף סוף, בשר ודם. אבל אני לא רגילה לחברת בנות ולא מכירה את מנהגיהן. אני נבוכה בחברתן, איני יודעת מה לומר. אני מכירה את הכללים שבשתיקה של הבנים, אך בחברת בנות אני מרגישה תמיד על סף שגיאה מפתיעה כלשהיא, הרת אסון.

.... 

בשבתות איני הולכת עוד לבניין. במקום זאת אני משחקת עם קרול וגרייס. חורף עכשיו, ולכן אנחנו משחקות בעיקר בתוך הבית. המשחק עם בנות שונה, ותחילה אני מרגישה מוזר, יותר מדי מודעת לעצמי, כאילו אני רק מחקה התנהגות של בת. אבל עד מהרה אני מתחילה להסתגל.״

מרגרט אטווד. עין החתול (פרס למי שיודע איזה ספר נוסף היא כתבה. בלי גוגל...) 

ולא. זה לא אומר שאני רוצה פחות. רק יותר ויותר. 

הערפילים התקרבו אל הים ונשקו לגלים הקרים כאילו מעשה בראשית רוצה לעשות רוורס לכל מה שהיה והרקיע יורד וטובל בים. זה כמו סוף העולם ולא רק בשבילי. 

ואז בריה משונה עלתה בתולת ים הרה ומופלאה בבגד שחור הדוק לגופה שאף אחד לא יכול להתעלם מהקסם שהיא אני בכל אופן לא הצלחתי.

ואחריה בריה מופלאה שניה בדמות אישה בהירה מתפשטת וחושפת בלי מבוכה אחורה ואז קדימה. 

ואני, הנה גם אני הרה. גם אני מתפשטת. הנה אני יולדה. את עצמי.

בדמייך חיי. שבת בבוקר על החוף. 

קליפורניה אוגוסט 2017

אז שכבתי מוטלת, מוכה

בחילה עולה בי

מטולטלת והפוכה 

מפוחדת נורא

אני גור קטן ועזוב 

בפנים הכל בוער ומתנפץ בי

עצמתי עינים חזק

ורק רציתי אותך

תלטף את השיער ותסיט אותו לעורף 

תנשק לי את הצוואר לאט 

הבל פיך ימיס את כל הכאב שמתכדרר בי

ובשקט

אשמע את השם שלי.

חיכיתי כל כך הרבה

ועכשיו אתה הולך

אז גם אני

אנסה לברוח

בלי להביט לאחור. 

(לפתע זה מרגיש לי כאילו

מעולם לא היית

עוזבת ידיים

ונופלת)

אוף דדי, עכשיו כל החברים שלך פה רוצים גם לתת לי מתנה. 

אבל דדי שלי הוא הכי בעולם

ודדי שלי הוא הטוב מכולם

ורק בגללי הוא הדדי שלי

כי הבטיח הוא לי

שהוא רק שלי

ובכל זאת, אני לא יכולה להפסיק לדמיין איך אתה מזמין את החברים שלך לתת לילדה שלך מתנות יפות יפות...