התיקון

דדי הגיע הביתה מוקדם ועל פניו היפות חיוך מסתורי. אני נדרכת. הוא אומר שבגלל שהייתי ילדה טובה הוא הביא לי היום מתנה מיוחדת ושולח אותי לחכות בחדר עד שיבוא. אני יודעת איך שדדי אוהב שאני מחכה לו. את שערי הארוך אני מפזרת מהר כי אני כל כך אוהבת כשהוא קולע לי צמות זהובות ומלטף את ראשי. כשהוא נכנס ומתיישב אני מתיישבת על הברכיים לפניו ושמה את הראש של הירך שלו. כשהוא מתחיל לקלוע את השער הוא מספר לי שהביא לי מתנה שאף אחד לא מקבל ואם אתנהג יפה הוא יתן לי לשחק בה כל אחר הצהרים. ומשביע אותי: נכון שלא תספרי לאף אחד על המתנה שלי? זה הסוד שלי ושלך ילדה יפה שלי. רק שלנו. אני לא רוצה שהאחרים יקנאו... הלב שלי מנתר, דדי הביא לי משהו משלי! אבל אין בחדר שום עטיפה מרשרשת או סרט צבעוני. אני שואלת את דדי והוא עונה בקול תקיף. את לא סומכת עלי? מחייכת חיוך מתוק ועונה. בטח שאני סומכת עליך דדי. ההפתעות שלך הן תמיד הכי הכי.
דדי לוקח אותי ביד ומושיב אותי על המיטה. אני יושבת בגב זקוף, רגליים משוכלות כמו ילדת גן, ועוצמת את העינים כמו שדדי ביקש. תראי איזה ילדה יפה את, הוא מעביר אצבע על החזה שלי. איזה ילדה טובה את, הוא מכניס אצבע לתוך הפה שלי. מגיע לך פרס גדול גדול קטנה שלי, ואני שומעת בקולו את החיוך החולני ונבהלת קצת אבל לפתוח את העינים אסור.
תושיטי ידיים נסיכה, הקול שלו כבר כהה. אני מושיטה ידיים וממששת משהו חם וקשיח. תלטפי את המתנה שלך, יפה שלי. אני מתחילה ללטף בזהירות עם קצות האצבעות. מרגישה איך עם כל נגיעה שלי זה נהיה יותר קשה והתחתונים הורודים היפים שלי נהיים ספוגים. אני ממשיכה ללטף בעדינות ולאט ומגיעה למשהו רך ועגול ואני משחקת בו קצת עם האצבעות וחיוך מתגנב לי לפנים. את אוהבת את המתנה שדדי הביא לך, ילדונת? אני אוהבת כל מה שדדי מביא לי, אבל הכי הכי מתנות. אני משאירה יד אחת שם ועם היד השניה מלטפת קצת יותר בכח את הקשיח הזה הזקור. יש בקצה שם משהו חלק כזה ונעים ומתחשק לי למצוץ אותו כמו סוכריה. בקול מתפנק אני אומרת. דדי. אתה מרשה לי ללקק את המתנה? דדי על סף הטירוף עוד רגע וזה משתלט עליו. את ילדה רעה. הוא מושך לי בשתי הצמות הארוכות עד שהראש לי פונה למעלה אני מרגישה את הבל הפה שלו מולי חם וטורף ואני עוצמת את העינים חזק חזק כשהוא לוחש תפתחי פה גדול ותפקחי גם את העינים ילדה רעה. אני פוקחת עינים לאט וטובעת בכחול הזה האינסופי של דדי היפה שלי. הצורך מדגדג לי בכל הגוף ומשתלט עלי ואני גונחת לתוך הפה של דדי. שוב את מתנהגת כמו ילדה רעה? הוא יאמר בקול שלו שכמעט מצליח להסתיר את הטירוף שמתחולל בו. תפתחי את רגליים שאראה אם שוב את מרטיבה את התחתונים. לא, רק לא זה. אני יודעת שהתחתונים שלי ספוגים. הוא מחזיק לי את הרגליים ומעביר אצבע אחת על התחתונים. הראש שלי נזרק לאחור מהגירוי הזה ואני פולטת אנחה עמוקה. בבת אחת הוא מכניס אצבע לתוכי ואני לא שולטת בתנועות האגן שלי שדוחפות אותי אליו. אני יודעת שילדות טובות לא מתנהגות ככה אבל עכשיו כבר לא אכפת לי מכלום ואני ילדה קטנה ושובבה שאוהבת לשחק עם דדי ולפתוח רגליים ולקבל את דדי עמוק עמוק.
בסוף, אחרי שהרגשתי את המתנה עמוק בגרון חזק ומהר. אני אגיד לדדי תודה על המתנה ואבטיח שוב שלא אספר לאף אחד. אל תגלו שסיפרתי...

אני מקווה. שיש מישהו אי שם. תקרא לו אלהים או מרפי. או כלום. שיושב ומתגלגל בצחוק נחרני מהבדיחה החולנית הזו. לא יודעת איך הוא נראה, אבל הבדיחות שלו ממש מקוריות. 

גדול עלי עכשיו כל זה. 

דדי ואני משחקים בגוף. דדי אוהב לגעת ואני אוהבת לשכוח מהכל כשהוא נוגע בי. כשדדי כועס אני חוטפת. הטוסיק שלי נהיה אדום וגם הפוסי, והכחול שבעינים שלו נהיה עוד יותר עמוק. כשדדי רוצה אני פותחת פה גדול ומקבלת את הסוכרייה היפה שלו עמוק בגרון ובולעת יפה.
אני עם התחתונים שקנית לי דדי, ועם הגופייה הלבנה והצמות במיטה עם סדין מרושל. דדי יושב לידי בג'ינס וטי שירט, מלטף לי את הגוף כמו שילדות רעות אוהבות. דדי, ספר לי סיפור, אני אומר אז בקול מתפנק וחתולי.
והוא מספר לי על יער וארמון וילדה יפהפיה ועל היו היה, ועל מכשפה שחורה ורעה ועל ראי. הקול שלו נהיה רחוק ואפל, וככל שהחושך שבו נפתח מולי, הגוף שלי נמתח ונפער אליו. האצבעות שלו נודדות לתוכי עמוק וחזק כשהוא לוחש במנגינה שקטה.
מראה מראה שעל הקיר
מי הילדה הכי רעה בעיר.
מראה מראה שעל הקיר
למי יש את הפוסי הכי בוער בעיר.
הנשימה שלי תתקצר ותרעד, אחזיק בכף היד הקטנה שלי את המקום בו מתחילה כף היד שלו כשהיא כולה בתוכי, וביד השניה אאחוז בסדין והגב שלי יתקמר, החזה נמתח ומזדקר. אנחנו כבר מזמן לא בתוך החדר עם המיטה והסדין. אנחנו בטירה ביער עומדים יחד מול ראי סדוק , ודדי ילטף עם היד השניה בעדינות את פני וימשיך בקול לואט ומרסק.
מראה מראה שעל הקיר
מי הילדה הכי רעה בעיר
מראה מראה שעל הקיר
למי יש את הפוסי הכי נוטף בעיר.
אני פוקחת עינים וכל מה שקיים בעולם זה העינים שלך. הכל כבר נעלם, רק הגוף שלך שפועם אלי. אני רוצה לבלוע את הגיהנום שלך לתוכי, אני רוצה להביט במראה שהיא אתה ולראות את התוך שלך כשהגופים שלנו מעורבבים הכי עמוק וחזק שיש.
אהבת את הסיפור, ילדה שלי?

המאורות הגדולים מתכנסים, מתכסים. אם הירח יכול לעטוף את השמש. אז גם אני מבקשת שתיגע בי. ממרחק הזמן שכמו אין לו סוף. הסוף קרוב כל כך ואז יתחיל הכל. המרחק שנמתח יותר מדי זמן יישאב אל תוך ואקום. ובתוך הריק שייווצר נהיה שני גופים שנמשכים אחד לשני מכורח בריאתם. אורביטלות שנועדו להתנגש במלוא העצמה. נטולת מסה אבוא אליך. גם נטולת כיסויים ומעורטלת מכל. פשוטה וערומה והוויתי אומרת רק אותך. לדברים רבים כל כך כבר לא תהיה משמעות. לזמן שעבר, לזמן שיעבור. אל מעבה הסוד שהוא אנחנו ידחקו להיכנס כל החלומות והתשוקות כל הטומאה והטוהר כל מה שמלוכלך ואסור כל שאי פעם בער בגוף כל שאי פעם ידעתי. שאי פעם רציתי ושכחתי. כל שכאבתי. במערומי ארצה להתעטף רק בגופך. בחסרוני ארצה להתמלא ממך. בקימוריי אחמוד את צפונותיך. בשעריי אפתח אליך. אפתח אליך כל קפל, כל נקב, כל פתח, הכל גלוי ופעור לפניך. בשבריר מבט שלך, בצל של קולך, אהפוך לכלי לקבל את תשורות הגוף שתיתן בי עלי אלי. כלי שיצור את תביעות הגוף שתתבע ממני. בכל צורה ואופן שתדרוש. וכשאבקע אליך, כשמקורך ינבע בעומק גופי, יקרוס העולם לתוך עצמו והחיכוך של אונך בקירותיי יעלה ניצוצות שיבראו עולם מחדש. הסוף קרוב כל כל ואז יתחיל הכל.

או היחיד. הצלקות.

מוקדש ללקסיקון. 

זו תנועה שבאה ממני אליך וממך אלי. תנועה שיוצאת ממך ופוצעת אלי. שבוקעת ממני ומגרדת אצלך. משהו שנוזל ממך וממלא אצלי. משהו שפועם ממני ומחשמל אותך. מעגל.

אני מציירת מעגל דמיוני ובתוכו רק אתה ואני ואין עוד כלום מסביב. אני עומדת במעגל ומביטה סביבי ורק אתה שם אני מושיטה את ידי אל היד החזקה והגדולה שלך.

הבטחת דדי שתקנה לי תחתונים. גזרה נמוכה כזו. משהו ורוד ומתוק. אלבש גופיה לבנה שקופה שרואים את הפטמות מתחת. אשב על הרצפה ברגליים משוכלות לרגלייך. תסרק את שערי הארוך וכל תנועה שלך בי תקלף ממני שנים, תארים, כינויים. אעצום עינים ותקלע לי שתי צמות יפות יפות. אושיט לך את הגומיות ואביט בעינים האלה שלך במבט בוטח ותמים. אענה לשאלותיך בחיוך מתוק או במשיכת כתפיים. בהתחלה אתבייש נורא. אתה תלחש לי מילים מתוקות ועדינות שלא מצליחות להחביא את הזאב הרע שבך ואני ארטיב את התחתונים. ארצה להראות לך את זה. אשכב על המיטה ואפשק רגליים ואראה לך את התחתונים הרטובים שלי. אשאל אותך אם דדי מרשה לי לגעת. אם דדי מוכן לגעת. דדי נוגע לאט ומחדיר אצבע וכועס על הילדה המרטיבה שלו ומבטיח עונש. אני רוצה רוצה רוצה עונש. תרצה לראות את השדיים הקטנים שלי. הרוך של הליטוף שלך מעל הגופייה הדקיקה יהיה כל כך מושלם שזה לא יצליח להסתיר כמה שאתה מת לקרוע לי את הצורה.

כשאבקש ללכת לשירותים תבוא איתי. כשתתקרב אלי להפשיט אותי אשלח כאילו בטעות את היד אל בין הרגליים שלך אל הצעצוע הכי מתוק שלי והמבט המצמית שלך יגרום לי להחזיק שם טיפה יותר חזק. לא רוצה לעזוב. תוריד לי את התחתונים ואולי אפילו תלטף אותי ותסתכל עלי משתינה (ילדות טובות אומרות עושה פיפי. אני לא ילדה טובה). בתנועה איטית ומדויקת תנגב לי כשאסיים אבל לא תחזיר לי את התחתונים. אבקש אותם חזרה והעינים שלך כבר יהיו מוצפות בגיהנום הפרטי שלנו. אני אתן לך להציף אותי וניכנס לשם יחד. אין דרך חזרה רק להיבלע בתוך המעגל שלנו, המלוכלך המטונף הטהור המופלא הסוטה החולני הכואב המענג המושלם.

ואז. יתחיל הכיף.

אני עומדת במעגל ומביטה סביבי

אני מושיטה את ידי ובוא לרקוד איתי

(שלחתי היום לדדי תמונה שלי משחקת בפוסי. הוא שמח מאוד. ילדה קטנה ורחוקה מתגעגעת לסוכריה היפה והטעימה של דדי . הגוף שלך הוא מגרש המשחקים הכי אהוב של הילדה הרעבה ואני הצעצוע שלך)

אתה הנצח

אני החטא. 

תראה איזה קטע, פעם זה היה ההיפך. אנחנו מתחלפים. 

(נדמה לי שפעם הייתי אור

כרגע מרגיש טיפה חשוך

אתה כנראה לא תתייאש

אולי שוב הגיע הזמן שאתייאש בשמך

כמה חבל רגע לפני הסוף

ואני באמת מצטערת על כל הרגעים

החוב לא ישולם)

בדיוק כשהתחלתי להרגיש טיפה יותר טוב נכנס בי אלהים שלך בכל הכח. ואני, יש לי מספיק מה להגיד לאלהים שלי

עיני הזגוגות טחות מראות את היופי שסביבי. אני כל כך מתאמצת לא לבכות או שכבר נגמר לי הלבכות כמו שנגמר לי היחד. כל נשימה היא מאמץ לאדם על סף טביעה. 

הייתי על שפת אגם היום. מכירים את זה שמנסים להחזיק חול של ים והגלים אוספים איתם את החול מבין האצבעות והאחיזה נעלמת? ככה מרגישים לי חיי. מתפורר. לא משיכה גסה של החוטים, אלא התפוררות עדינה ואיטית כמעט בלתי מורגשת. ואז פתאום כבר אין שם כלום. שם, בתוכי. 

או כמו. לא זכרתי שעשו לי ניתוח, רק מתעוררת לתוך אדי ההרדמה עם צלקת לאורך הגוף בתפרים עדינים ובפנים כבר לא נמצא מה שהיה.

איבוד קמה לתחיה ומתעוררת לתוך חיי. אני איבוד.  

זה כמו לצלול לתוך מים קפואים ואז בבת אחת נעתקת הנשימה ונדמה שהכל נגמר. אחרי כמה שניות הגוף מתאושש והכל עובר. 

אז ככה זה עם התמונה הזו. מדי פעם אני בודקת אם עדיין. חשבתי שכבר לא, אבל עדיין. השיער הריסים הראש המורכן המבט הזחוח מעט החיוך הכמעט מתנשא-מרוצה. וכן, גם הנשיקה. 

אין. לי. יותר. אוויר.