|
|
|
שוב מוסרת עצמי לאותה התופת
מעבירה את ליבי באש המוכרת
מגישה אותי למולך
נזר קוצים לראשי
עבודה זרה
יש לי עוד תילי תילים של מילים לכתוב על זה אבל קודם לכן אוציא רסיס אחרון של כאב שעוד נשאר תקוע עיניה מביטות אלי
געגוע לדבר שמעולם לא
לא מבין
אז כבר אין בשביל מה
לכתוב
אם אתה
לא רואה
אז כבר אין בשביל מה
להתפשט
אם אתה
לא פה
אז כבר אין
תמונה ראשונה.
אני פותחת את כל המנעולים ונותנת לכולן לצאת. כל המפלצות. עומדת במרכז המעגל ונותנת להן להריח להתקרב. הן כבר לא מאיימות עלי. הן לא שורטות יותר לא נושכות בי עד זוב דם. פתאום נזכרת בסנאי שראיתי היום בפארק.
תמונה שניה.
אוספת חיצים. אחד אחד נועצת אותם בתוכי. החיצים שפעם רק מגעם בידי היה צורב וחותך. ואם ננעץ בי אחד, הצווחה שלי היתה מנענעת את אמות הסיפים. נועצת עוד אחד מוכר וכואב במיוחד. אף טיפת דם לא זולגת ממני כשאני שולפת אותם החוצה.
תמינה שלישית.
גוררת את גופי המותש אל מרתף העינויים. זה חייב לעבוד. מנסה למצוא וריד בחושך דוקרת על עיוור כמו בהחייאה רק שאנחנו הפוך מהחייאה. מזרימה את הרעל הכי חומצי ישר לוריד במיומנות של מכורה. אבל
ליבי לא נעצר. לא עומד מלכת. הנשימה לא נחרכת בי ולא נעתקת. אני. אפילו. מחייכת.
תמונה רביעית.
זה לא אותך שאני מאבדת בשנית. אלא אותי. שוב.
זה כבר לא כואב
אבל
זה
גם
כבר
לא
ממש
חי.
תמונה חמישית.
קר לי ואני ערומה ולא ממש בטוחה איפה אני עכשיו.
סוף.
גם ראי הוא זכוכית.
מעולם לא הייתי יותר בודדה כמו ברגע הזה כאן
כנראה שהרחקתי לכת כל כך
וזה גם בגוף וגם לא
מכאן אפשר רק למעלה? לא בטוח. מסתכלת על סף התהום ורואה שעוד יש הרבה ליפול שם. צריכה לנוח מהכל.
בהסכמה
הוא עדיין
אונס
?
לא באמת שואלת
ולא. זה לא כמו בפנטזייה. בפה נאמר ש כן אבל ה גוף שהוא כולו עינים עצומות חזק שרק ייגמר והעינים ש באמת הן פעורות חזק והחוצה ומה לעזאזל קרה לך והריח. לפחות זה לא כאב נורא.
סגור לתגובות.
אז לפעמים ילדות טובות מקבלות את הפרס שמגיע להן...
בדיוק ככה חשבתי שייראה ויריח וירגיש וככה דמיינתי את הטעם
וזה רק עושה אותי יותר רעבה בינתיים. אז אם אני אהיה ילדה טובה גם היום?...
אז היה לי ערב קשה. ומעייף. ומתיש. ולא מענג. והייתי ממש טובה ומגיע לי פרס. ואני יודעת בדיוק איך אני רוצה שהוא ייראה, יריח, ירגיש ומה יהיה הטעם שלו.
נו. לא תמיד מקבלים מה שמגיע.
הבנה של מנגנוני ההגנה
אל תצפי ולא תתאכזבי
ואז לא יהיה לך פחד
ולא יהיה לך כאב וגם לא בכי
וגם לא לב.
אפשר לחיות ככה.
לא תלויה באף אחד ולא נזקקת. לא מסתכלת ביופי ולא פועמת. חזרתי לנקודת המוצא.
הכל קפוא כמו הקרח שנשאר ימים אחרי השלג
ויש בת זונה מזדיינת סרקסטית שיודעת להכאיב מלכת קרח עטופה בגלימה הנצחית שנצמדת אלי כמו קעקוע אני יכולה להיות נוצה או נץ אין אצלי משהו אחר.
אולי עכשיו אתה פחות רוצה.
וזה לא ש
השתניתי
עדיין כלום או הכל
רק שכלום לא במובן של כלום
אלא במובן של לא הכל
ואולי זה בעצם הכל
גוף מציע נחמה
ואף יותר מזה
גוף אחד נותן שריון
לגוף אחר?
ואולי לא שריון
אולי בדיוק הפוך
חץ שנורה בי
לא הצליח לפגוע
החליק כמו על קרח
משהו נמס ממני
הרמתי את החץ
ניסיתי לפצוע
כמו שאני כל כך יודעת
אבל לא קרה כלום
שמעתי משהו נסדק
אבל זו לא היתה אני
היית מאמין? אני לא. אני כבר לא.
אתה יודע? זה נעים ככה. לא מגרד יותר. צלקת מתאחה בשקט.
