רגעים שאני טובעת בגעגוע הזה. בהשתוקקות. ב- אני אעשה הכל רק להיות איתך. יחד. מה זה יחד?
בהתחלה בקלות הייתי מרימה ראש, חוזרת לנשום אוויר מלוא ריאות. כמה שניות של סרט מותח שבו הגיבור טובע ואז הנה הוא מרים את הראש ולוקח שאיפה עמוקה ורטובה.
כבר עובר זמן והייתי מצפה שזה יהיה אולי קל יותר? הצלילות כבר באות לעיתים רחוקות יותר, כבר לא כל רגע. השיער נדבק לי לפנים, הבגד צמוד על הגוף, והאפשרות להעלות את הראש מהמים קשה לי. בהילוך איטי עינים פקוחות אני טובעת בגעגוע ואין מי או מה שימשה אותי משם.
השבוע תהיה מסיבת יומעצמאות. הפעם שבו ראיתי אותך לראשונה לפני... כמה שנים? מתקרב לעשור?
המסיבה שהתחילה לי הכל.
אני זוכרת מה לבשת. זוכרת איך רקדת.
ואני יודעת שאני אוהבת אותך היום הרבה יותר מאשר אז. ואת האהבה הזו שלי, את המילים שלי, את הגוף שלי, את לא רוצה לקחת.
עד שאלוהימה. עד שהיקום. עדיין. פאקינג הל עדיין.