התיקון

כמו ניצן אל הפרי שיפתח בו

כמו הסיפור אל הסוף שייכתב לו
כמו הסערה אל השקט שייולד בה
כמו צדף אל החוף שיטמן בו.

כמו האביב אל הקיץ שיצהיב בו
והקיץ אל הסתיו שישיב רוח
כמו השביל אל העיקול שמעבר לו
כמו המבט. אל האור שייפקח בו.

כמו הגוף. אל היד המלטפת
כמו השפתיים. אל התשוקה הנוטפת
כמו... הפעימות. שדוהרות בי.
כמו כל מה שנפער בי. ונפתח לי. ונפקח בי. ונברא בי. ונרעד בי. ונרטב בי...
ומפרפר. ונוטף. וקורא. והומה. ושואג. ומתרגש. ומרגיש.
אליך.

איך אפשר כל כך להתגעגע
למשהו שעוד לא היה
אבל כבר ממש קיים.
למשהו שכבר קרה פעמים אין ספור
או שבכלל עוד לא נברא.
לרגע מרגיש כמו משחק מראות מתעתע.
אתה שם באמת?

וזה חי בי. ופועם.
ואני בזה נבראת. וקיימת.
ומחכה. רק כשיהיה אפשר.
ולא הורסת שום דבר. מבטיחה.