לפני 8 שנים. 25 באפריל 2016 בשעה 8:06
כותבת מהר
שלא אתחרט
חייבת להקיא את כל הרעל הזה.
אולי תהיה לי מנוחה מהשד לרגע.
אולי לשם הכל הולך
או משם הוא מגיע
כל המשחקים האלה
והמרדף האינסופי
להיות יותר
ויותר
ועוד קצת.
איזה מפגרת. ופאתטית. ילדה קטנה.
להסתכל במראה ולהגיד לעצמי שככה בסדר.
שככה יפה.
שככה טובה.
שככה מספיק.
רק איתך. לרגע. בגיל 20.
וכבר מזמן לא.
