בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התיקון

לפני 7 שנים. 15 במאי 2016 בשעה 19:51

 

פעם רביעית. אני כבר מכירה את הנוף. את ההרים שרעדו. את הכפרים. רק האנשים משתנים.
והפעם זו את.
יום אחרי יום. בעליות האלה. מכפר לכפר. מחליפות מבטים. שלום קצר.
גם את מטיילת לבד.
גילי כמעט כפול מגילך. ואת כל כך יפה.
קצת מזכירה לי את עצמי אז.
ערב אחד.
באותו גסט האוס. אחרי מקלחת מקומית. ארוחת ערב. יושבות יחד במרפסת בכפר ההוא שבו שומעים את הנהר בלילה.
דיברנו על המסלול. ועל ההרים ההם, הרחוקים, בארץ אחרת. ועל השרירים התפוסים.
הסתכלתי עליך והעזתי להציע מסאז׳.
בחדר שלי. על המיטה. עם סדין לגופך. אור ממילא אין. רק הידים שלי שעושות בך פלאים.
את קצת מנמנמת ונותנת לי להכיר אותך.
משחררת לך את הכתפיים. השכמות. הגב. יורדת עם הידים לצדדים. עד המקום שבו מתחילים השדיים הצעירים שלך. ועוד פעם. ושוב. ואת מתמסרת. מרימה טיפה את הגב. ונותנת לי ללטף לך את כל השד. לעסות את הפטמות. ושוב על הגב. ושוב מכניסה את הידים שלי לשדיים שלך. לפטמות הזקורות.
יורדת למתניים. לשה אותם כמו הבצק של החלות. את הישבן שלך.
ואז מתחילה לעבוד על שרירי הרגליים. אני כל כך רוצה להגיע אל מה שבוער ביניהן. אבל מחכה. רוצה שתהיי ממש מוכנה. וממש רעבה.
עוברת בסבלנות על השוקיים. הירכיים. מטפסת
פנימה, בין הירכיים שלך. מתקרבת טיפה. ומתרחקת.
אני שומעת את הנשימות שלך. מתקצרות. מתרגשות.
שואלת אם את מרשה לי.
את לוחשת אלי מתוך העונג הרעב. ומביטה בי במבט רעב ומצועף.
אני טובלת את האצבע ברטיבות המתוקה שלך. מחדירה אותה עמוק. הגוף שלך נענה לי.
אני מחליטה לתת לך את מה שאת מבקשת.
ומעיפה אותך עם האצבעות שלי למחוזות שלא הכרת. נותנת לך לגמור. אצבע אחת על הדגדגן. והשניה חודרת בתוכך. לדעת אותך עם האצבעות שלי. לזיין אותך עם הידיים.
אחרי שתגמרי כמה פעמים. אכסה אותך בשקט. אתן לך נשיקה קטנה. ואלחש לך. לילה טוב ילדונת.

Never Land -
בדיוק ההבדל
בין בדרך
לעל הדרך

מקסים.
לפני 7 שנים
Never Land -
בדיוק ההבדל
בין בדרך
לעל הדרך

מקסים.
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י