התיקון

הם שני ילדים.

והשדיים שלה.

הפטמות הגדולות הבהירות.
איי, הגוף שלה
הצעיר, הנחשק, הזוהר בעלומיו.
הזין הזקור והעבה שלו בפה שלה.
השפתיים החושניות שלה סביב הזין שלו.
הכוס הנוטף שלי.
הזין שלך.
חשבתי שאני נטרפת.
משחקים בה ובי
כמו צעצוע.
חולקים ושואלים רשות לצלם, לשתף, להשתמש.
בה ובי.

התחושה הזו שאני אעשה כל מה שתגיד.

וכל כך רוצה.

המרחק הזה משגע אותי.

ואפילו שמרחוק
ואפילו שרק בכאילו
ואפילו שהכי בעדינות.

והמחשבה
לרגע
שאתה מבקש ממישהי אחרת שתצטלם בלי היד על השדיים

שאתה מביט בתמונה של אחרת
שאתה גומר ממנה...

וזה מסעיר כמו אניה נטרפת
וזה בוער כמו גחל לוהט
וזה כואב כמו הצלפה מדויקת
וזה מציף כמו שאי אפשר לנשום
וזה צורב כמו אש חשופה על עור
וזה אושר כמו לבכות.

אני כל כך רוצה.
אותה. אותו.

לראות אותך איתה. עם השדיים הנפלאים שלה. והישבן הענוג. ולתת לזה להכאיב.

זה כמו לראות אותך מחדש.

זה כמו להתאהב בך מחדש.

כמו שהיינו פעם שני ילדים. 
רוצה אותך ככה.
אותך. ככה.
תודה. היית מדהים.
לא הצלחתי להסביר כלום.

סליחה אם אני לוקחת הכל קשה מדי.

בבקשה אל תפסיק אף פעם. 

ואל תדאג. אני רק לרגע בלי אוויר.

ממך. 

מקווה שלא יימאס לך ממני.