לפני 8 שנים. 16 ביוני 2016 בשעה 8:15
הצורך הזה
לכאוב.
לפתוח את מה שפצוע ומדמם לי
ולדחוף לשם חזק את האצבע.
לעמוד מול עצמי. מולך.
לקחת את זה לקצה.
לעמוד בקצה התהום הפעורה שלי
לפרוס ידיים אל האפל הזה
ולתת לעצמי ליפול פנימה
ולחכות
לראות אם צומחות לי כנפיים
או אני מתרסקת.
אתה שלם מדי. אפילו אתה
שלם מדי.
לא תבין...
בבקשה. קח אותי לשם. פעם אחת, ודי.
לבד אני לא יכולה. רק מולך.
תחזיק לי את היד. עד הקצה.
ואז תשחרר.
מבטיחה להתרסק רק מולך.
