אני נטרפת
זה הפער הזה שמשגע אותי
הפער בין להיות אשתו של
והזונה של
הפער בין להזדיין איתו
ולדמיין אותך ולבכות
הפער בין הפאזלים המפוזרים על רצפת העץ
לבין איך שאני רוצה להיות ערומה ומפושקת ונחדרת על הרצפה הזו
הפער בין הצעצועים בסלון
לבין כמה שאני רוצה להיות צעצוע-זונה חסרת חשיבות
הפער בין ארוחת הערב על שולחן זכוכית מעוצב
לבין איך שאני רוצה שיצמיד אותי על השולחן הזה, חזק וטוב, החזה נמעך לזכוכית הקרה, בדיוק איפה שנמצאת ארוחת הערב עכשיו...
הפער בין הגוף הרעב והבוער שלי
לבין איך שאני מרחיקה את הגוף ממני בסלידה שניה אחרי שהכל נגמר
הפער בין איפה שאני
ואיפה שאתה.
אני בוערת
האש הזו שורפת מכלה אותי מבפנים
אני רעבה ומוטרפת
צריכה משהו שיימלא כבר את הפער הזה
הפער שבולע את כולי
ורק החור הבוער שנשאר פעור אחרייך
ובא לי נמוך ומגעיל ומשפיל וכואב וחזק ומהר ובלי לנשק ובלי להסתכל בעינים
אולי ככה ייכאב פחות
אולי האש תשרוף פחות
אולי הטירוף יבלבל פחות
לוחשת לך בלי קול. בבקשה. בוא.
