לפני 8 שנים. 7 בספטמבר 2016 בשעה 15:35
כבר שבוע רחוק.
שבוע...
כל יום היה כנצח
וזה עבר כל כך מהר
ואני מפחדת
שאתרגל.
לשמוע את הקול שלך רחוק
הקול הממכר הזה
שלחש לי באוזן מילות אהבה
שקרא לי זונה
שציווה עלי להתפשט, לפשק, לפתוח, לגעת, לבלוע
שדיבר לי את הלב במילים של יום יום
שסיפר לי את הסודות של עצמי.
לשמוע את הקול שלך רחוק
לשמוע בלי לראות את העינים היפות שלך
עם הקמטים הקטנים מסביבן
העינים כאילו שהים מסתכל אלי מתוכן
כאילו שאני מסתכלת בראי בתוכן.
עמדתי שם ברחוב הסואן
על מדרכת הבטון האפור הרחבה
שומעת את הקול שלך רחוק
ורועדת
וזה עוקר לי את הלב מהחזה
ואני מדממת
ובוכה על המדרכה ההיא
אל תדאג
אף אחד לא רואה
אף אחד לא שומע
אולי אתה
שומע את הגוש שחוסם לי את הגרון
כשאני אומרת לך שאני לא יכולה יותר
שאני הולכת
הלב שלי מדמם שם על המדרכה הרחוקה הזו.
בסוף אני אתרגל.