שדה. חממה. פרדס.
אני אבוא אליך בבוקר מוקדם. שחר בהיר בארץ מוכרת. מעיר הבטון והפלסטיק הרחוקה שלי אבוא. אליך. להר המתעגל כחמוקי אישה נכספת.
לשדה התחוח באגלי טל ניצנים מציצים בביישנות מרעננת מרגבי האדמה הבשלה. או חממה מהבילה שורות שורות מסודרים שתילים מוריקים בחוצפתם הבלתי נסלחת קול מונוטוני של מכונות הטפטוף הבלתי פוסק. או פרדס. פטמת הלימונים מזדקרת מולי פתיינית ריח לימוני משכר מעורב בריח פירות באושים שנשכחו על הקרקע גזעים חזקים כמו זקפה גברית נעוצים באדמה כמו אישה ריחנית ופוריה.
הם יביטו בי, העצי-זקפה האלה, הפירות הכמהים להיקטף, השתילים החושניים, הניצנים הענוגים עם רסיסי הטל. יתמהו על הליכתי ביניהם זרה עם ריח של מקום אחר ועם ניחוח נוסף לא מוכר זה יהיה ריח עסיס התשוקה שלי. ביד מעודנת אלטף גזע זקוף ואדמיין גוף גברי ננעץ בבשרי. בעינים עורגות אחפש אותך, ארפרף במבט על פני שתילים ירוקים אבקש מגעם על סוד נשיותי. לקול מכונות הטפטוף האינסופי אדע שאני נוטפת את טל תשוקתי אליך אבקש להשקות אותך. על האדמה התחוחה אפשוט בגדיי אמסור שדיים וערווה לליטופיה, אפרוש אליך גוף ערום וכמהה לתמיהת ניצנים פקוחי עין ואקרא לך.
בוא אלי. התדע?
