אדון חיי, מתק ליבי, חמדת לילותי, תכול עינים יפה תואר, שפתי דבש, לשון גן עדן, ידי מלאכים, גוף בוער באש שטן, אנקת גופי
את ליבי מסרתי לפני מעל עשור, השבוע נתתי גם את גופי.
בגעגועיי, באובדני, בכאבי, בעיוורוני. מרגיש כמו לקרוע פיסה אחר פיסה מדממת של עצמי, ראש עד כף רגל רצועות בשר של געגוע ואבדן, אברים אברים לעזאזל של חיי עד שלא יישאר מזה כבר כלום.
אחרת. לא נשאר לי מקום לנשימה אחת נוספת.
היעדרך. היעדרי. חוצב בי תלמים של
א לפי רקיעים מת נ פצים
תהום
[ואיך יכול להיות. שיחד עם זה גם. השמלה מתרוממת מתחת לשמיכה. הרגליים נפתחות. תחתון קטן ויפה. סדין קריר מלטף את פנים הירכיים שלי. בוערת. מדמיינת אותך לוהט בתוכי. אותי נצמדת אליך. בוכה בכאב ועונג. הכל רטוב ופועם וכמעט פורקן. אני חושבת שאני צועקת אבל זה רק פעימות ליבי. אני עדיין חיה. בשביל מה כל זה]
