לפני 7 שנים. 23 בדצמבר 2016 בשעה 18:35
אני נוסעת. לא יודעת בדיוק איפה אני וגם לא מה השעה. רק יודעת שאני נוסעת וזה לא אליך.
החוט הזה שמחבר ביננו נמתח ומתהדק סביבי וכמה שזה כואב לי בדיוק אותו דבר זה גם בוער בי.
אז אני יושבת, כל אחד מהנוסעים שקוע בעניניו.
מתכסה במעיל, פותחת כפתור בג'ינס. מכניסה יד נוגעת לאט. ואז יותר מהר. מעמידה פנים שמביטה בנוף הדוהר בחוץ מרחבי אינסוף בארץ רחוקה אבל מול העינים שלי אתה. יפה תואר. לדמיין את הדברים שאתה עושה בי. וזה עושה לי לגמור. בשקט בלי לזוז. יד מתחת למעיל גדול. כן אדוני, אחר כך אני מלקקת את האצבע, כמו שלימדת אותי.
היעדרך. הגוף שלי צורח. צריך. אותך.