לפני 7 שנים. 11 בינואר 2017 בשעה 2:49
הרגליים שלי מפושקות לקראתך
הכוס פתוח
חור התחת פעור
אבל הרבה הרבה יותר מזה
הנפש שלי מפושקת מולך
המחשבות פתוחות
הלב שלי פעור אליך.
ואתה חודר בי עמוק כל כך.
אדון יפה תואר. אתה לא ממש מרשה לי פוסט סגידה. אז רק טיפה, טוב אבא?
כי יש דברים שאני יכולה לכתוב לך רק פה. תודה שאתה לא נבהל. ושלא נמאס לך. לקרוא ולהקשיב. ולשמוע את הנפש השרוטה שלי (כנראה שלפעמים אני נשמעת כמו תקליט שרוט) ושאתה מעיף אותי לגבהים ומוכן גם להיות איתי בפינות הכי נמוכות וחשוכות. ונשאר.
בחנות שליד הבית מצאתי את התכשיט שאני רוצה ליומולדת. לא טבעת יהלום [אילו רק...]. זו לא חנות כזו...
היעדרך. אפשר חמש דקות לחמש שנים? רבאק. זה מעט מדי.
